1.
פרשת וירא מביאה את סיפור עקידת יצחק: הנכונות העילאית של אברהם אבינו להקריב את בנו יחידו למען רצון השם עד הרגע האחרון שבו מלאך קורא אליו מן השמיים, ובמקום יצחק מוקרב איל שנאחז בסבך בקרניו. זכות העקידה העצומה הזו מלווה אותנו מאז ועד היום, במיוחד בתפילות הימים הנוראים ובכל מעגלי החיים.
אלא שכאשר מתבוננים בדברי רש"י בפרשת אמור, על ציווי התורה ביום תרועה - הלא הוא יום ראש השנה - מתעוררת תמיהה: רש"י מסביר שם, שאנו אומרים פסוקי זכרונות, כדי שהקב"ה יזכור לנו את עקידת יצחק. וכדי להזכיר זאת, התורה מצווה על שופר של איל, שכן נשחט תמורתו איל. ולא רק שם אלא גם בסליחות אנו אומרים: "בצדק נעקד ונשחט תמורו איל". מעשה האיל תופס מקום של ממש, כמעט שווה ערך לעקידה עצמה.
עוד באתר:
וכאן נשאלת השאלה: איל?! הרי סיפור האיל שנאחז בסבך נראה במבט ראשון כפרט משני לחלוטין בתוך כל הדרמה הזו! עיקר העניין והניסיון העצום היה הרצון הטהור והמוחלט לעקוד את יצחק עצמו, רצון שכמעט ויצא אל הפועל. מדוע אם כן עניין האיל מקבל משקל כזה בזיכרון העקידה לדורות?
2.
התשובה לשאלה זו טמונה בהבדל העמוק שבין יראת השם לבין אהבת השם.
עקידת יצחק עצמה הייתה הגילוי הנשגב ביותר של יראת השם. הקב"ה עצמו מעיד על אברהם ברגע השיא של העקידה: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה, ולא חשכת את בנך את יחידך ממני". ברגע הזה, שבו הוא קיבל הכרה על מסירותו הנפלאה וציווי אלוקי לעצור, אברהם אבינו יכול היה לקפל את הציוד, לטפוח לעצמו על השכם ולחזור מאושר הביתה עם תעודת הכשר עילאית ישירות מהבורא.
אבל אברהם לא עשה זאת.
דווקא שם, כשהחובות והציווים הסתיימו, התפרצה אצלו אהבת השם בבעירה פנימית עצומה. אברהם היה צמא להקריב קרבן להשם, הוא חיפש בכל כוחו דרך לבטא את הדיבוק והאהבה הזו עד שהקב"ה זימן לו את האיל שנאחז בסבך. האיל אינו סתם "תחליף" טכני אלא הוא הוכחה חיה לכך שאברהם לא פעל רק מתוך ציות ויראה כי אם מתוך אהבה בוערת, שלא הייתה מסוגלת להסתפק בפחות ממסירות נפש שלמה מצידו.
3.
כשאנו עומדים לפני הקב"ה בימי הרחמים והסליחות ותוקעים בשופר של איל, אנו לא באים לבקש רק משפט ודין יבש. הרי מי יזכה לפניו בדין?! אם הקב"ה ינהג עמנו במידת הדין המדוקדקת, לא נוכל לעמוד בזה. משום כך, אנו מגיעים כדי לבקש מהקב"ה אהבה, חסד ורחמים, מעבר לשורת הדין.
לכן אנו מניפים ומזכירים לפניו דווקא את האיל ואומרים: "בצדק נעקד ונשחט תמורו איל". אנו מראים לבורא עולם את האהבה הבלתי-מוגבלת של אברהם אבינו, אהבה שלא נעצרה בציות ובחובה, ומבקשים, שכשם שאברהם נהג עמנו באהבה שמעבר למחויב, כך ינהג הקב"ה עם בניו באהבה וברחמים לפנים משורת הדין.
