מפגש בסופרמרקט, שהתרחש לפני כעשור, הפך היום (שלישי) למוקד נוסף בחקירתו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט במשפט נתניהו. סנגורו של ראש הממשלה, עו"ד עמית חדד, הציג בבית המשפט המחוזי בירושלים מסמך שתיעד שלמה פילבר, ובו פרטים על שיחות שקיים עם מנדלבליט בסוף דצמבר 2015 ובינואר 2016.
וואלה, גידי וייץ והשיחות המוקדמות
באותה תקופה כיהן פילבר כמנכ"ל משרד התקשורת, שנים לפני שהפך לעד המדינה המרכזי בתיק 4000. לפי המסמך שהציג חדד, בשיחות בין השניים עלו אתר וואלה ופרסומיו של עיתונאי הארץ גידי וייץ, שעסקו בקשרים בין נתניהו לקבוצת בזק. ההגנה מבקשת לברר אם כבר אז הגיע למנדלבליט מידע הנוגע לחשדות שנחקרו בהמשך.
מנדלבליט נזכר: "זה לא פגישה, זו הליכה"
בתחילת החקירה התקשה מנדלבליט לשחזר את פרטי האירוע. "אני מנסה להיזכר", אמר, ולאחר מכן הבהיר: "אני מצליח להיזכר. זה לא פגישה, זו הליכה. פגישה, בסופר". מבחינתו, ההבחנה בין פגישה מתואמת למפגש מקרי הייתה משמעותית. חדד, לעומת זאת, ביקש להתמקד בתוכן השיחה, ולא בנסיבות שבהן נפגשו השניים.
עוד באתר:
העימות החריף כאשר חדד שאל אם מנדלבליט עדכן את צוות החקירה על השיחות עם פילבר. "האם אי פעם אתה דיווחת לצוות שמטפל בתיק? פילבר בא להתייעץ איתי בנושא. הוא שאל אותי שאלות, הוא ביקש ממני תשובות", שאל הסנגור. מנדלבליט השיב: "אני לא חושב שדיווחתי. גם לא היה צריך לדווח".
"לא דיברתם על חלב": חדד לוחץ
חדד לא הסתפק בהסבר שמדובר במפגש מקרי. "לא דיברתם על חלב. אלו נושאים רלוונטיים לתיק שלנו!", הטיח במנדלבליט, והוסיף כי המסמך שהציג כלל לא נכלל בחומרי החקירה שנמסרו לסנגורים: "המכתב הזה לא בחומרי החקירה שלנו". מבחינת ההגנה, השאלה המרכזית היא אם מידע בעל משמעות לחקירה העתידית נותר מחוץ לתיעוד הרשמי.
מה הקשר לעד המדינה המרכזי?
משמעות האירוע נובעת גם מתפקידו המאוחר של פילבר. כמנכ"ל משרד התקשורת היה מעורב בסוגיות רגולטוריות הנוגעות לקבוצת בזק, ובהמשך חתם על הסכם עד מדינה בפרשה שבמרכזה החשד להטבות רגולטוריות בתמורה לסיקור באתר וואלה. עם זאת, בעת המפגשים המתוארים הוא עדיין לא היה עד מדינה, ולא הוכח כי השיחות עצמן היו פסולות.
השאלה שנותרה להכרעת השופטים
הגילוי החדש מספק לסנגורי נתניהו בסיס נוסף לבחינת אופן תיעוד המידע שקדם לחקירת תיק 4000. ההגנה תצטרך להראות מה היה תוכן המידע, האם חלה חובת דיווח ומה הייתה השפעתו. בסופו של דבר, בית המשפט הוא שיכריע במשקל הדברים.
