מעיל שנשאר מהמילואים הוא דבר אחד. כלי נשק ותחמושת שנמצאים בבית הם כבר סיפור אחר לגמרי. בעמדות ההחזרה של צה״ל פוגשים בימים האלה את שניהם — ולדברי סגן קצין הלוגיסטיקה של פיקוד הצפון, היקף הציוד שהגיע כבר בשלושת הימים הראשונים הפתיע גם את העוסקים במלאכה.
״כמות האמצעים שהוחזרו היא כמות שהפתיעה אותנו״, הוא מספר בריאיון לאתר אמס. בין הפריטים שהוחזרו, לדבריו, נמצאים כלי נשק היסטוריים, קלצ׳ניקובים ואמצעים שכבר אינם בשימוש צה״ל, לצד כמויות גדולות של תחמושת.
מאחורי המבצע עומדות גם פניות של אנשי מילואים. הציוד נשאר בבית, תפס מקום והפך למטרד ולסיכון — אבל הרצון להחזירו נתקל בחשש: האם דווקא ההחזרה תסבך את בעליו?
עוד באתר:
כדי לאפשר את מסירת הציוד, נפתחו לדברי הקצין 64 עמדות ייעודיות, מרמת הגולן ועד אילת. המבצע מתקיים במשך שבועיים, בימים ראשון עד חמישי, בשעות 08:00–20:00, ומאפשר החזרה ללא הזדהות, בהתאם למדיניות שנקבעה לו.
״היה חוסר שליטה״
השיחה מקבלת תפנית כשעולה השאלה המתבקשת: איך הגיעו כל כך הרבה כלי נשק אל מחוץ למסגרת הצבאית?
הקצין חוזר לימי פתיחת המלחמה: ״היה חוסר שליטה באמצעים, היה חוסר שליטה בנשקים שיצאו״.
עם זאת, כשהוא נשאל אם חלק גדול מהנשק המוחזר מקורו באותם ימים, הוא מסייג: ״אני לא יודע להגיד בדיוק מאיפה הנשקים האלה״. מבחינתו, המשימה היא לנצל את ההזדמנות לאסוף אותם, לפני שיגיעו לידיים הלא נכונות.
בלי שאלות, בלי צילום
החשש של המחזירים חוזר לאורך הריאיון, והקצין מבקש להפיג אותו בתיאור המפגש בעמדת האיסוף: ״הוא לא נשאל שאלות, הוא לא מציג שום תעודה״. לדבריו, ״יש איסור מוחלט לתעד אותו ולצלם אותו״.
אלא שלאנונימיות יש גם מחיר. בלי תשאול, קשה יותר לברר כיצד יצא הציוד מלכתחילה ולהפיק לקחים שימנעו את המקרה הבא. הקצין אינו מתכחש לכך. ״זה סיכון ששווה את זה״, הוא אומר.
ומה קורה לנשק אחרי שנמסר? לדבריו, הוא עובר בדיקה מקצועית. כלי נשק שאינם בשימוש צה״ל עשויים להיות מיועדים להשמדה או לתצוגה; האפשרות להשיב אחרים לשימוש תלויה בבדיקות ובהחלטת הגורמים המוסמכים.
הוא עדיין אינו ממהר לקבוע שהמבצע הנוכחי יעלה בהיקפו על קודמיו. הסיכומים, הוא מדגיש, יגיעו בסוף. בינתיים, המסר שלו למחזיקים בציוד פשוט: ״תגיעו, תחזירו את הציוד״. מאחורי כל פריט שנמסר עומדת האפשרות למנוע פגיעה בבני הבית ובאנשים שסביבם.
