במהלך השבוע האחרון הגיעו למעונו של מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שורה של רבנים ואדמו"רים, שבאו להתברך ולשוחח בדברי תורה. בין המבקרים היו הגה"צ רבי דב וייס, גאב"ד קרית צאנז ירושלים; הרה"צ רבי יוסף ברייאר, בנו של האדמו"ר מבאיאן; הגאון רבי חיים פיינשטיין; והאדמו"ר ממודז'יץ.
במהלך ביקורו של האדמו"ר ממודז'יץ התקיימה שיחה מרתקת ורוויית הוד, שבמהלכה הודה האדמו"ר למרן רבי משה שטרנבוך על סדרת ספריו 'מועדים וזמנים', הכוללת חידושים, ביאורים ופסקי הלכה בענייני המועדים, לצד שיעורים על מסכתות הש"ס הקשורות למועדי השנה. האדמו"ר אף בירך אותו באריכות ימים ושנים טובות.
מרן רבי משה שטרנבוך השיב בענוותנותו: "וכי לי מגיע יישר כח? להקב"ה מגיע יישר כח, הוא 'נותן התורה'". האדמו"ר השיב כי התורה מתשת כוחו של אדם, ולכן יש להעתיר שמרן רבי משה יזכה לעוד כוחות כדי להמשיך להרביץ תורה לדור. מרן רבי משה הגיב בחיוך: "הלוואי שנהיה כבר בדרגה זו של 'מתשת כוחו של אדם', זה דבר טוב".
עוד באתר:
האדמו"ר הוסיף כי אילו לא הייתה התורה מתשת כוחו של אדם, לא היה ניתן להבין כיצד הצליח מרן רבי משה להוציא לאור ספרים רבים כל כך. הוא הזכיר גם את ברכת "הנותן ליעף כח", שממנה עולה כי הקב"ה מעניק כוח לעוסקים בתורה.
במהלך הביקור הוזכר גם האסון הכבד שפקד את האדמו"ר ממודז'יץ, עם פטירת נכדו הפעוט בן השלוש, שאירעה כשבוע קודם לכן. מרן רבי משה הביע צער על האובדן ואמר: "דרכי ה' נסתרים, אין אנו מבינים כלום בהליכותיו של הקב"ה".
אולם הרגע המיוחד בשיחה הגיע כאשר האדמו"ר ממודז'יץ העלה זיכרונות מלפני כשישים שנה, מתקופת לימודיו בישיבת פוניבז'. באותם ימים התגורר מרן רבי משה שטרנבוך ברחוב חפץ חיים 4 בגבעת פוניבז' בבני ברק, והאדמו"ר, שהיה אז בחור בישיבה, היה צופה בו יושב והוגה בתורה בהתמדה עצומה.
"זכורני", סיפר האדמו"ר בהתרגשות, "היינו רואים מהישיבה את מרן רבי משה יושב והוגה בתורה הקדושה יומם ולילה מתוך התמדה עצומה. ישנם דברים שלפני שישים שנה בדרך כלל שוכחים, אולם מחזה זה נשאר צרוב אצלנו לכל החיים. אי אפשר לשכוח את זה".
כאשר ביקש האדמו"ר את ברכתו, השיב מרן רבי משה בענוותנותו: "אני יכול לחלק ברכות? הרבי יכול לחלק ברכות, הרבי לא צריך את הברכות שלי". בהמשך בירך האדמו"ר את מרן רבי משה שימשיך להגן על כלל ישראל, ומרן רבי משה בירך את האדמו"ר שיזכה תמיד לכוח הברכה ולקדש שם שמים ברבים.
לקראת סיום הביקור העניק מרן רבי משה לאדמו"ר ממודז'יץ את הספר 'שב שמעתתא' בתוספת הערותיו, והשניים נפרדו מתוך ברכות ואיחולים הדדיים.










































