השבוע נתחיל לקרוא את הספר הרביעי בחומשי התורה ששמו כשם הפרשה שלנו 'במדבר'. במהלך הספר נלווה את בני ישראל במסעם הארוך במדבר לקראת כניסתם לארץ ישראל.
הספר גם נקרא 'חומש הפקודים' בשל המִפְקָדִים בהם נספרו בני ישראל במדבר, כשהראשון מופיע בתחילת פרשתנו. ולאחר מכן מפורטים סדרי החניה והנסיעה במדבר וכללים שונים בנוגע לבני שבט לוי- שנבחרו לעבוד ולשרת במשכן ובבית המקדש.
בפרשה אנו למדים על כך שחוץ מהספירה הכללית של בני ישראל שגילם עשרים ומעלה, בני שבט לוי שגילם חודש ומעלה נספרים בנפרד, ובנוסף מתבצעת ספירה נוספת של הלויים בגילאי שלושים עד חמישים- שכבת הגילאים שעסקה בפועל בעבודת הקודש במשכן.
עוד באתר:
הצורך בספירות השונות, קשור בסיבה שבגינה ציווה הקב"ה לספור את בני ישראל, חרף העובדה שלפניו הכל גלוי וידוע, גם ללא פעולת הספירה: הספירה מצביעה על החשיבות של אובייקטים אותם מונים, ויתרה מכך פעולת המניה מעניקה עוצמה וכח לנספרים.
המדבר מייצג את המקום השמם רוחנית, והיציאה למדבר מסמלת את הפרחת השממה והעלאה לקדושה. הספירה בתחילת המסע והספירות במהלכו, נועדו לתת לבני ישראל את הכוחות הנדרשים להפיץ סביבם אלוקות, ולעשות לקב"ה דירה בעולם הגשמי.
לכן הלויים, שהיו קבוצה בתוך עם ישראל שנבחר להאיר את החשיכה הרוחנית, ולהפיץ אלוקות בעולם באמצעות המשכן ועבודת הקרבנות, היו זקוקים לתוספת כח באמצעות ספירות מיוחדות.
עלינו לדעת שביחד עם האתגרים הרוחניים הניצבים בפנינו, ניתנים לנו גם הכוחות הנדרשים להתמודד עם האתגרים, ולעשות את הסביבה שלנו מקום קדוש וטהור יותר.
מעובד על פי שיחות האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע
