אף על פי שהמיקרופון אינו זר לי מסתבר שהכרתי אותו רק מאחורי הקלעים אך לעמוד מאחורי מיקרופון מול קהל פעם ראשונה היתה תחושה שונה, ממש כפגישה ראשונה. על אחת כמה וכמה לעמוד מול מיקרופון פעם ראשונה ולספר על ההיסטוריה שלך מהפגישה הראשונה זה שילוב מסוג אחר. היו דברים שרציתי לומר ולא הספקתי או העזתי..אז הנה חלק מהדברים ומהתובנות.
לאחר שנים של שידוכין, החל בקלאסיים עם פגישה בבית השדכן, המשודכת בת של ראש כולל והאם גננת. בפגישה עצמה כוסות זכוכית מלאים סופר דרינק וילדים שמציצים לסלון, – קלאסיקה במיטבה. המשך בגיל מאוחר יותר בפגישות ללא בירורים רבים בבית מלון שאפילו השוער תמה שהגעת אליו.
דומה שמכל הקווים והכללים שקבעה החברה החרדית קו המהדרין החזק ביותר הוא קו השידוכין , נכון שישנם פגישה יותר לפה או לשם, דרישת כסף כזו או אחרת . אך קונספט השידוכין דומה מאד, מתחיל בבירורים [אז את הגננת שלו ?? ספרי לי עליו..] ועד לפגישה [סליחה על האיחור.. לא, אני שותה רק מים..] וכשהמקרה קלאסי וארמונות חן פנוי. אז יש לנו חתונה עם פרחים ומתנות בשר ודם וגם קצת הלוואתם, אך בשביל מקרים קלאסיים יש ספרי טלפונים. אנחנו פה בשביל לדבר על המקרים שהשידוך מתעכב….
עוד באתר:
הפלונטר הוא גדול. בחורים בוגרים רבים שהתעייפו מעט, מוצאים עבודה קטנה כזו או אחרת בנוסף ללימודם בישיבה. לא תמיד זו עבודה תורנית כי אף ישיבה לא תקבל רווק מבוגר ככל שיהיה להיות ר"מ. ואילו בנות, ובכן פה מופיע ההבדל העצום, בנות ממשיכות לשמור על הקונספט אותו קיבלו בסמינר 'בית של תורה' כלומר אין שום אפשרות שבחור יהיה ירא שמיים בתכלית אם הוא חס וחלילה ה' ישמור מלווה בהסעה. או הס מלהזכיר מסיע ברכבו איזה רב פעמיים בשבוע.[ זה הוא!! ראו אותו בבירור] בחורים מעין אלו שיש להם עבודה נאלצים להסתיר זאת מהשדכנים בנוסף על מס הכנסה, בבחינת הסתרה שבתוך ההסתרה.
בחורים מבוגרים המוצאים לעצמם עבודה הן בשביל ניקוי ראש והן מפאת היותם בני אברכים הזקוקים מעט לכסף יוצרים את המשוואה: המוני בחורים מתבגרים מוצאים עבודה מהצד, בנות בגיל הזה לא מוכנות לשמוע על כך, הבחורים גדלים נפתחים יותר להצעות הרבה פחות טובות. הבנות מתפשרות כבר על חצי עובד חצי לומד אבל אז אין אפילו חצי בחור בסביבה בז'אנר הזה. והבחורים שפגשו בעבר לעיתים באמת כבר לא מתאימים להם.
ומה עם השלב היותר מתקדם סטודנטים חרדים, שיצאו לעבוד כי לא מצאו עצמם בישיבה , רצו למצות כשרון מסויים או שמא מתוך פרנסה איך מסדרים את הנתונים?
על זה היה הכנס, כנס של שאלות הרבה יותר מפתרונות שאלות שהוצגו פחות או יותר כך:
האם משהוא במסרים שמקבלות הבנות חייב לעבור עיבוד. אינני מדבר אם וכאשר הכל מסתדר על מי מנוחות והבחור השקדן בן ה-20 מוצא את רבקה אמנו על גדות הכיורים המעוצבים של קראון פלאז'ה [או במלון ויז'ניץ אל תתפסו אותי במילה] והשניים חיים באושר וגמחי"ם עד סוף ימיהם, מקרה כזה הוא קלאסי. אני מדבר: מה קורה כאשר הבחור אינו כך? או במידה והבחורה אינה בגדר קו המתאר של הסקיצה החרדית הישנה? האם בחור שמעט עובד ואין הדבר מפריע לו בלימוד יאלץ בסופו של דבר לרדת ברוחניות ולקחת בחורה שאינה מתאימה לו מבחינה רוחנית, כי אלו הקלאסיות רוצות רק תורה??
האם בחור עובד ממש בהגדרה וקובע עיתים לתורה אינו יכול להקים בית תורני? יתרה מכך, האם בחורה שמדקלמת ברגש רב בפגישה כי היא מעוניינת "רק בבית של תורה" תוך שעיניה מזוגגות בדמעות רגש יודעת מה הכוונה "בית של תורה"? יודעת כמה השקעה פיזית אמיתית היא דורשת? מודעת לכך שבלתי אפשרי לסגור את החודש משיעורי גיטרה. והעבודה הקטנה או הגדולה של הבחור רק תעזור יותר להקים בית טוב יותר? אולי זה בגדר השתדלות לפרנסה ואך טוב וחסד יצא מהפגישה הזו? אין המילים הללו באות להוריד חלילה. מי שהלך לו בשיטה הישנה, אדרבה, מצויין. אך מי שנפל בין הכסאות של לובי המלון יאלץ לוותר על רוחניות כי ישנה איזו שיטה נושנה הקבועה בברגים, האם לא חסר פה למאן דהוא בורג?
שמא כפי שאמרה הגב' שולמית גמרא שהשתתפה בפאנל יעברו השדכנים 'הדרכת חתנים' מסוג אחר שייפתחו גם לעולם שהם לא מכירים, סוף כל סוף זה שליש גן עדן אין סיבה לשבעה מדורי גיהינום קודם לכן. האם צריך בכלל שדכנים בגיל צעיר או כאלו עם רוח צעירה שלא ישאלו שאלות בנוסח 'ראו אותו בצהריים בפלאפל נחום, טעים אומנם, אבל מה עם סדר ב' ?
וההגדרה חרדי עובד? האם צריכה לעבור מטמורפוזה ולהיפתח לעוד קהלים כפי שהיטיב להגדיר העיתונאי מענדי גרוזמן 'כי בעצם אנו רוצים את הזכות להיות לא מוגדרים'? או שמא אם בחור הוא חרדי עובד אבל גם פתוח מדי ולא שם לעצמו גבולות, הוא סתם מסורתי עובד ולא חרדי עובד. מה לו כי ילין על הגדרות שהוא עצמו הרחיק עצמו מהן?
האם זה הבחורים העובדים עצמם שצריכים לחוש גאווה ולא משנה הסיבה שיצאו לעבוד? פשוט לחוש אני בחור המקפיד על תרי"ג מצוות, עובד לפרנסתי או להגשמתי העצמית ואת דרך התורה לא זנחתי. להגיד 'אני בחור עובד' בכתף מורם גם אם יש עליו ארגזים בתור עבודה כסבל. יתכן שצריך לדרוש מההורים לבחורים עובדים 'היו גאים!!' הילדים שלכם באו להגשים את החלומות של עצמם לא את שלכם , ספרו בגאווה הילד שלי עובד ב"ה. אני מרוצה כל כך שהוא מרוצה.
שמא אלו השידוכין באינטרנט בצורה מותרת ומכובדת הם הפתרון או שהם עדיין בבל יראה ובל ימצא? שבתות של מלווה מלכה עם רב שמנהל את הסעודה רווקים ורווקות מהמגזר כמו אצל הדוד סם השדכן האמריקאי יכולות להיות ישימות גם אצלנו או שמא הפתיחות האמריקאית היא אסון קוליסיאלי שאין לנו שום אפשרות אמיתית וחשק שיחדור גם אלינו?
לסיום שאלה חשובה: לכל האנשים הישרים כמו פלס, מה עושים במידה ובחור הרבה בישיבה ולא מצא את עצמו? מה עושים שהחשק ממנו והלאה? האם עדיף למצוא עבודה ולקבוע עיתים בבחינת 'שיגיעת שניהם משכחת עוון' או שמא עדיף שהבחור יאחוז את הבטלה המביאה לידי שעמום וחטא שידבק בו כתחתית בסיר של טשולנעט בישיבה?
חשוב להדגיש אף אחד לא בא להוציא בחורים מישיבה, מי שמסתדר בישיבה וטוב לו משובח הדבר, אנשים עבדו כאן למען אלו שכבר יצאו מהישיבה שיהיה להם לאן.
הפעם שבעצמי נכנסתי לוויכוח עם אחד המשגיחים הגדולים אירע בעקבות זוג שנפגש. הכל היה בסדר, הוא והיא נהנו הוא סיפר לה שיש לו איזו עבודה והוא מוכן להמשיך ללמוד אחרי החתונה למרות העבודה. הבחורה משיבה תשובה חיובית אך לגבי העבודה. "אני צריכה לשאול את הרבנית שלי .." היא אומרת. כן היא שאלה והשידוך ביחד עם מצב הרוח נפל. כמו עשרות ואולי מאות הצעות עם המשפט האלמותי "זה לא הסגנון…" שמאחוריו מסתתרת העובדה שזה לא הסגנון של הסמינר כנראה. "מה אומר הרב??" שאלתי " מי התיר לרבנית לחרוץ כך גורלות?? היא מכירה את הנפשות הפעולות?? אולי הבחור ירא שמיים אמיתי??" הרב השיב לי בפסקנות. כי הוא אינו יודע מנין הכח של הרבנית ההיא להשיב כזו תשובה.
תמיד יכולות לצוץ שאלות. ומי אמר? כמה? למה? בוודאי שאיני בא לדון על המקרה הספציפי הזה. אדרבה, אני מנסה לטשטש את פרטיו המדוייקים. אך אולי בשל השאלות הרבות באמצע הדרך יקום כבר אדם שיחל לטשטש גם את השיטה הזו?
