מגיעים הרבה שבחים לבנימין נתניהו. בלי ציניות ובלי אירוניה. המאבק הפוליטי שהוא מנהל על שיטת בחירת שיטת בחירת חברי הכנסת הוא מאבק נכון וחכם. בעוד שאר בכירי הליכוד שומרים על עצמם למקרה בו ראש הממשלה יפסיד, נתניהו מכניס ידיים אל הבוץ ונלחם ברעיון הסהרורי להחזיר למרכז הליכוד את הכוח לקבוע מי יהיו חברי הכנסת של הליכוד.
צריך באמת להזכיר כמה השחית מרכז הליכוד את המערכת הפוליטית בכלל והליכוד בפרט? מישהו שכח את תיק נעמי בלומנטל? זוכרים מה אמרנו אז? שהיא בתמימותה רק עשתה את זה בחוסר חוכמה, בעוד חבריה לרשימה מצאו מיליון דרכים לשמן את חברי מרכז הליכוד, בלי שזה יהיה כרוך בלממן להם לילה במלון יוקרתי. חלק מחברי מרכז הליכוד של אז היו שיכורים מכוח וחסרי גבולות. אחד מהם ביקש משר התקשורת שיפעל עבורו אצל חברות הסלולר. הוא אהב שמספר הנייד שלו יהיה מורכב כולו מספרה אחת (7777777). לא זרקו אותו מכול המדרגות. למעשה, ייתכן שגם היום תשיגו אותו במספר הזה וכל זה לפני שהתחלנו לדבר על המינויים, התערבויות במנהל מקרקעי ישראל, מרכז השקעות ואיפה לא.
כדאי אולי לספר קצת על היוזם המרכזי של הרעיון המוטרף הזה, חבר הכנסת דודי אמסלם, שמונה ממש עכשיו ליו"ר ועדת הפנים של הכנסת. אמסלם מרכז במשך עשרות שנים כוח פוליטי רב בירושלים. עד המדינה בתיק הולילנד, שמואל דכנר, טען שהוא התערב אצל ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, כדי שהליך משמעתי נגד אמסלם, אז עובד בכיר בעירית ירושלים, יסתיים כמעט בלא כלום. לופוליאנסקי התערב וזה אכן נגמר כפי שאמסלם רצה.
עוד באתר:
בתמורה, טען דכנר, אמסלם התערב לטובת פרוייקט הולילנד והקל בדרישות העירוניות כלפיו. בסופו של דבר, לא הוגש כתב אישום נגד אמסלם, אבל עדותו היא טקסט ראוי לקריאה. הוא מודה שאילולא אהוד אולמרט ראש העירייה, הוא לא היה מקבל את התפקיד הבכיר בעיריית ירושלים ב – 2001. החוקרים שואלים אותו על קשריו עם מאיר רבין, שקיבל 5 שנות מאסר בפרשת הולילנד על מתן שוחד בסך 1.2 מיליון שקלים. אמסלם ענה שהוא חבר יקר 25 שנה. מה הוא עשה במסדרונות עיריית ירושלים, הוא נשאל. לא יודע, ענה אמסלם, החבר הכה יקר, מסתבר, לא אמר לו אפילו שהוא מייצג את פרויקט הולילנד וחבר כל כך טוב כמו אמסלם, כנראה, ידע לכבד את המרחב הפרטי של רבין ולא שאל.
אחר כך אמסלם צץ כמספר 2 ברשימה של משה ליאון לראשות עיריית ירושלים. גם הניסיון ההוא הריח, כזכור, מ'אנחנו לא סופרים אף אחד', הציבור ממילא די מטומטם ובאמצעות עסקאות של חדרים אחוריים אפשר להמליך עליו ראש עירייה. עכשיו אמסלם כה חמדן, שהוא אפילו לא קיבל את הפשרה הבעייתית שנתניהו נאלץ לקבל. לבחור את חברי הכנסת ממקום 17 ומטה נראה לו כמו פחיתות כבוד. הוא רוצה להשפיע על השרים הבכירים, על כולם. מאוד קל להבין למה שרים כמו סילבן שלום וישראל כץ לא יוצאים כנגד היוזמה. מבחינתם, אם עוברת היוזמה, זה כמעט כמו לקבל קביעות בעבודה.
מה זה משנה מה יחשוב הציבור עליהם, מול חברי המרכז הם יודעים לעבוד, אבל איפה כל שאר בכירי הליכוד? למה הם נדבקים לקיר וממלמלים בשקט 'אנחנו תומכים בראש הממשלה'? למה להם אין את האומץ לצאת בגלוי ובכול הכוח נגד הטירוף הזה? אם לאנשים כמו בוגי יעלון וצחי הנגבי אין אומץ לצאת נגד ההצעה הזאת, שהם מבינים יותר מכול אחד אחר מה משמעותה, למה שאנחנו נייחס להם איזושהי מנהיגות?
זה לא קורה הרבה, אבל הלילה אני אחזיק אצבעות לבנימין נתניהו.
המאמר התפרסם ב״הארץ״
