תובנות מהפרשה: מהי דמוקרטיה? • ברוך מרזל

בפרשה שלנו אנו מוצאים את קורח מערער על מעמדם של משה ואהרון, ובפיו טענה – "כל העדה כולם קדושים" (ט"ז, ג').

טענה זו משמעה שאין צורך בכהן מיוחד לעבודת המשכן, כולם ראויים לשמש בפני ה'. חז"ל מציירים בפנינו, כי קורח נקט בטכסיס רב-רושם על-מנת להוכיח את טיעונו.

זה לשון התנחומא בתחילת פרשתנו – "אמר קרח למשה בית מלאה ספרים צריך מזוזה או לאו, אמר משה צריך, אמר קרח דבר זה לא צוה הקדוש ברוך הוא, וכן אמר לו טלית שכולה תכלת צריכה פתיל תכלת, אמר לו משה הין, אמר לו קרח כל אלו הדברים שאתה אומר מדעתך הם, אלא חוט של תכלת פוטר, ואם הציצית כולה תכלת לא תפטור עצמה, אין דבריך אלא דברי שקרים, מיד מה עשה קרח צוה ועשה מאתיים וחמישים טליתות שכולן תכלת, ולא הטיל בכנפיהם חוט של תכלת, ונתנם לאנשים מבני ישראל מאתיים וחמישים אנשים, אמר להם משה, ולמה הם כולם תכלת והלא תפטר אם לא יהיה לה חוטים של תכלת, אמרו לו כל אלה הדברים שאתה מדבר לנו דברי בדאות הם, מיד הניח אותם משה והלך לו, בבקר השכימו והלכו לבית מדרשו של משה, כולם מלובשים טליתות שכלם תכלת, אמר להם משה בני לא כך שמעתי מפי הגבורה אלא שצריך להטיל לכל כנף חוט תכלת, אמרו לו כל הטליתות תכלת ואינה פטורה, וחוט אחד פוטר את הטלית, אין אלו דברי הבורא, אלא דבריך, והם דברי בדאות".

עוד באתר:

מרגש ומעצים

"הילד הזה" • שמוליק סוכות בסינגל ראשון מהאלבום החדש!

אליעזר חסיד

צפו בתיעודים

15 קני שיגור: ממצא מטריד מזרחית לקו הצהוב

קובי פינקלר

לאורך היום

הקולות והמראות: המשדר הנרחב נמשך • הצטרפו

מערכת אמס

צפו ותתחזקו

החטוף בקריאה מרגשת: "שנתיים חלמתי להניח תפילין"

פנחס בן זיו

 מה בעצם טען כאן קורח? כפי שראינו בפסוקים, הוא טען כי "כולם קדושים", יש כאן טלית שכולה תכלת, ואם כן – לשם מה צריך חוט מיוחד שיפטור אותה, לשם מה צריך כהן, כאשר כל שבט לוי נבחר?

טענה זו חזרה ונשמעה במשך הדורות והיא עברה גלגולים שונים במהלך הדורות – דמוקרטיה, סוציאליזם, שוויון. תמיד באים עם טענה זו ש"כולם קדושים", "כולם שווים".

אולם ביסודה של אותה טענה מונח המרד בבורא עולם. ה', שברא את עולמו ברצונו, מגשים את רצונו גם במהלך הבריאה. הוא בוחר מה טוב ומה רע, מי נבחר לפניו ומי לא. חסידי השוויון אינם מסוגלים לסבול את התערבותו של ה' בבריאה. עבורם, זוהי הפרה גסה של עיקרון השוויון. אך לאמיתו של דבר, תמיד מתגלית ערוותם של אותם צבועים. הם, המניפים אל על את דגל השוויון, בסופו של דבר דואגים רק לעצמם ולמקורביהם. כך היה אצל קורח, כך היה ברוסיה, כך היה כאן בקיבוצים.

בסופו של דבר, לא מושג הכהונה הוא שמפריע להם, אלא העובדה שהם לא זכו לה. מחובתנו תמיד להישאר נאמנים לרצון ה', קשובים למה שהוא בחר, ולדחות בשאט נפש את כל אותם קורחים בני-זמננו, כל אותם אלו אשר רוממות השוויון בגרונם, ובליבם רק תאוות כסף וכבוד.