אבו סעיד אל בריטני, הוא לוחם דאע"ש אכזר. עד לפני 4 שנים הוא היה מוכר בסופרמרקט בפאתי לונדון, כשהחליט לעזוב את אנגליה ולהצטרף ללוחמי ארגון המדינה האיסלאמית בסוריה. למרות שהיה במעקב צמוד של גופי הביטחון המערביים, שחששו מכוונות המוסלמי הצעיר, הצליח אבו סעיד לטוס לטורקיה, ומשם להיכנס לסוריה.
במטרה להשפיע על צעירים נוספים בבריטניה לעזוב את הממלכה המאוחדת ולהצטרף לשורות הלוחמים, משתף אבו סעיד את חוויותיו בבלוג שהוא מתחזק בעקביות, תוך שהוא מציג את 'גן העדן הדאעש"י' ואת החיים הטובים במחיצת הרוצחים האכזריים. הוא מפרט את מוצרי הצריכה שהארגון מספק לכל מגויסיו, כמו מקרר ומכונת כביסה, ואת מענקי ההסתגלות למגויסים ממדינות אירופה: תנור, שטיחים ומזרנים.
איש דאע"ש נמנע מלהעלות את הזוועות שהוא וחבריו מבצעים, ואת שיטות ההרג והעינויים האכזרית בהן הם נוקטים, לעומת זאת, "נפשו העדינה" מוצאת אל נכון להתלונן על חוסר נימוסים של חבריו. "ההבדל בין ערבי ולא ערבי הוא בנימוסים שלהם. זה כמו ההבדל בין השמים והארץ" -כותב אבו סעיד – "אתה יכול להמתין בתור במשך חצי שעה ואז הערבים יגיעו וידחפו וילכו ישר לקדמת התור. במערב, זה ידוע שאתה יוצא מחדר כשאתה עם אותו זוג נעליים איתו הגעת, עם זאת, פה לאחיי הסוריים, יש פילוסופיה מאוד מוזרה. הם מאמינים שכל אחד יכול לחלוק את נעליו, ללא קשר לכף הרגל שלך, מישהו במידה 40 יכול לצאת מהחדר כשהוא עם הנעליים שלך למרות שאתה במידה 44 והוא לא יכול אפילו להבין כמה זה מוזר".
עוד באתר:
אם לא נכמרו רחמיכם על מצבו האומלל, לבטח תזילו דמעה מהמשך התיאור, בו מתלונן הרוצח על בעיית הטענת הפלאפון: "עוד תכונה משותפת לערבים היא שהם לא רואים שום בעיה של ניתוק הטלפון הנייד שלך כדי לטעון את הטלפון שלהם. גם אם זה המטען שלך, הם ייקחו אותו אפילו אם אין להם צורך אמיתי להטעין דווקא עכשיו. אם אתה רוכש משהו ושם אותו במקרר, תצפה שזה לא יהיה שם בתוך כמה שעות".
