לפעמים נדמה שאחד הדברים שנוסכים בנו תחושת ביטחון זה דיבורים על תקציב הביטחון. אולי בשל המחשבה על כך שיש למדינה עודף כסף כדי להשקיע במערכות הגנה מתקדמות עבור צה"ל שראשי התיבות של שמו הן כידוע צבא ההגנה לישראל. ומה יכול לספק לאזרח הממוצע יותר הגנה מאשר ידיעת העובדה שיש מדינות חזקות וטובות בעולם שהתברכו בעודף כסף ולמרבה המזל גם אוהבים מספיק את ישראל כדי לחלק לה לא מעט מהעושר שלהן לטובת הבטחת ביטחונה- ובכך לאפשר לאומה שנחשבת בעיני רבים למאוימת ביותר במזרח התיכון ללכת לישון בשקט כל לילה בידיעה שבחצי השני של הכדור יש מי שלא מפסיק להדפיס את השטרות שיבטיחו את השינה הטובה גם בלילה הבא.
אך אם נתבונן פעם אחת ולא בחלום אלא בראיה מפוכחת על המציאות הביטחונית במדינתו העצמאית למראית-עין, נדמה שבכל שנה מחדש כשמגיעים לנושא תקציב הביטחון הטעון כטיל חץ המשחר לטרף אי-שם בחלל החיצון – יש קביעה בלתי כתובה מראש שהשנה נזדקק להרבה יותר כסף משנה שעברה מכל מיני סיבות- אבל בעיקר מהסיבה שאינה נאמרת אף פעם אבל בכל זאת כולם מאמינים שהיא נכונה: גם אם יהיו לנו יותר חיצים מאשפה – אנחנו לא באמת יודעים מה יקרה פה בעוד 24 שעות. גם אם מי שמקבל החלטות בנושאים קריטיים התעורר כרגע מחלום בלהות עם הרבה כסף בבנק- אפשר להגיד שחוסר הוודאות הזה יעייף גם את מי שבילה כל הלילה בניסיון לחשב את תקציב הביטחון בלי לצאת מדעתו ולשוב בחזרה אחרי האביב הערבי.
האם אחרי כל-כך הרבה שנים של חוסר וודאות אין דרך מקורית לשבור את מעגלי האבטחה שמעריכים את המצב אך מקצרים את העצבים המרוטים ממילא? מדוע לא נמצאה עד היום דרך לגבש תכניות מבצעיות שמבוססות על חכמת התנ"ך בבחינת "הלנצח תאכל חרב" המציעה לשם שינוי לאכול דברים בריאים יותר כמו גפן ותאנה- וזאת בלי להסתכן בהאשמה בתמיכה מוסרית וערכית ב"הארץ לא שלנו", או באיום מזהיר מרואי השחורות לפיו אומה שחסה על אכזרים סופה שתיגזר לגזרים על ידי עבדאללות אל רחמנים.
עוד באתר:
יכול להיות שזה עניין של הרגל. יכול להיות שדווקא חוזק יד. אבל אם כבר מדברים על יד בהקשר של כוחי ועוצם ידי- צריך לזכור תמיד שיש תורה אחת שקדמה לכל תורת לחימה- ולא רק שהיא צריכה להיות חלק מהתו"ל של הצבא המוסרי ביותר בעולם, אלא גם צריכה להיות נר לרגליו, ואפילו בשטחי אימונים שבהם המדליק אש מתחייב בנפשו. כי לפעמים אין מדובר באור וחום במובן הפיזי- אלא בתודעה רוחנית המגבילה את הכוח והעוצמה האישית ומסתכלת על התמונה בזווית רחבה יותר כדי להגיע למסקנה המתבקשת והנכונה:
נאמר בפסוק שהפך גם לשיר ידוע "וזכרת את השם א-לוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל"- ולא נאמר בפסוק – וזכרת.. כי הוא הנותן לך לעשות חיל בכוח.
אף אחד לא הבטיח לנו שהחיים במדינה יהודית ודמוקרטית יהיו פיקניק אחד גדול- ולצערנו גם לא תמיד אפשר לסמוך על זה שכולם יוכלו להביא אוכל. אבל גם כאשר המציאות מעייפת את הנשמה – צריך לזכור שהכוח המניע אותנו גדול ועוצמתי בהרבה ממנוע של טנק או טיל מתוצרת ארצות-הברית. קוראים לו השם – ורק ממנו צריך להתרשם.
