שיר יפני, קרליבך ורועה צאן בצפת • אהרן רזאל בקליפ חדש

מאחורי השיר הנוגה ומעורר המחשבה שמוציא אהרן רזאל בימים אלו, עומד סיפור מרתק ותובנות מחכימות • חוויה לכל החושים: קראו, האזינו, וצפו

ישראל פריי

י"ז בשבט תשע"ו, 27/01/16 15:50

א+

א-

אהרן רזאל

תמונה בדף הבית: ילד

אהרון רזאל מגיש קליפ לשיר אותו כתב והלחין "הולך לבדי בשדה" שיצא באלבומו האחרון "האיש בקצה הנהרה", וכך מספר רזאל:

בצעירותי רכשתי אנתולוגיה, 50 שנה של שירה עברית. דפדפתי כמה עמודים בספר, ונעצרתי בפתיחה, במאמרה של לאה גולדברג, "מהי שירה". קראתי כמה שורות ממה שכתבה, והנה היא מסבירה שם שיר טבע יפני:

"הצבי על הרי האורן.
אשר אין שם עלי שלכת
יודע כי בא הסתו
רק מצליל קולו שלו".

נגע ללבי. הצבי הזה יודע כי בא הסתיו – לא כי חבריו מספרים לו, ולא משום ששמע בחדשות. הצעדים שלו בעצמו, הקול שהוא מייצר בהליכתו מספר לו על המציאות סביבו.

למקרא אותו שיר יפני, נזכרתי בתורה החסידית של הרב שלמה קרליבך. כך היא דרכה של הנפש… מעורבבים בה שירים, רעיונות, מחשבות וזכרונות מזמנים שונים. לעתים הם הולכים ומתחברים בצורה מפתיעה.

בספר דברים (פרשת עקב) מסביר רבי שלמה את הפסוק "והיה עקב תשמעון". לפעמים צריך האדם לשמוע דווקא לעקב. להקשיב לרגליים. מתי? כשהראש מבולבל, כשהראש לא יודע מה להחליט. או אולי בשעה שהאדם מרגיש כי הראש לא מחובר מספיק למה שבורא העולם רוצה ממנו.

וכך כותב הרב קרליבך: "…יהודי קשור עם הקב"ה גם כשהראש לא מבין… יהודי קשור עד לרגליים… עמוק, עמוק. לפעמים אני נשאר במקום, כי הרגליים לא רוצות ללכת. ולפעמים אני ממהר בלי לחשוב כי כך רוצות הרגליים. הגוף, חצי ממה שעושה הוא הצגה… העקב הוא החלק הכי אמיתי. אם יש למישהו פגישה עם בחורה, והנה הוא רואה אותה מגיעה מרחוק. הוא מסתכל על הרגליים שלו. אם הוא קשור אליה, הוא מתחיל ללכת מהר. אם הן הולכות לאט, סימן שהוא לא כל כך…"

לכו אחרי הלב, בפשטות.
הרבה שנים הלכה אתי התובנה הזאת. המסר הטמון בה. למדתי שצריך האדם להקשיב פנימה ללבו, אל הקול הפנימי המדבר אליו ומספר לו על העולם מסביבו.

יום אחד מצאתי עצמי שוב מהלך ביער של עין זיתים. למרגלות העיר צפת. מרחוק ראיתי דמות מתקרבת. היה זה ידידי אליהו רועה הצאן, והחליל בידו. כדרכו, היה מדבר עמי בעבודת ה'. אמר לי פסוק: "לא תתורו אחרי לבבכם", והסביר שלא כפירוש הפשט האומר: לא ללכת בעקבות הלב – אלא הוראה מה': לפעמים לא להתחכם עם הלב, ולא לתור ולא לדרוש אותו. אל תתורו – אלא לכו אחרי הלב בפשטות.

נפרדתי מאליהו. השקט ירד על השדה. שמעתי את צלילי החליל מרחוק, ואת קול פסיעותיי העולות בהר המכוסה אורנים. הצל שלי החל מתארך על פני השדה, וידעתי שהשמש קרובה לבוא. התחלתי שר לעצמי את השורות הראשונות עם המנגינה, והנה השיר…

וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ
מִצֵּל גּוּפִי הַמִּתְאָרֵךְ עַל פְּנֵי הַמֶּרְחָב
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ
רַגְלַי אֵינָן מְגַלּוֹת לִי אֶת כִּוּוּנָן
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּרֵד פֹּה גֶּשֶׁם
זוֹהִי שְׁתִיקָה שֶׁל אֲדָמָה מְחַכָּה
וְעוֹד נַצְמִיחַ כְּמוֹ רַקֶּפֶת עַל הַסֶּלַע
אַחַת אֵינָהּ דּוֹמָה, הֲרֵי, לַחֲבֶרְתָּהּ

וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ רַךְ וְיֵשׁ קָשֶׁה
כְּמוֹ הָאֲדָמָה וְהַסְּלָעִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה
יֵשׁ בִּי אֱמוּנָה, אַתָּה יוֹדֵעַ
בְּקוֹלִי הַשָּׁבוּר נוֹתְרָה מְעַט מַנְגִּינָה

הוֹלֵךְ לְבַדִּי בַּשָּׂדֶה
אֵינְךָ מְגַלֶּה אֵינְךָ מְכַסֶּה
הַכֹּל צָפוּי וְהַכֹּל נִסְתָּר
וּמָה אֶעֱשֶׂה וּמָה אֶעֱשֶׂה

וַאֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי בָּא הַשֶּׁמֶשׁ
מִצֵּל גּוּפִי הַמִּתְאָרֵךְ עַל פְּנֵי הַמֶּרְחָב
וַאֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ
רַגְלַי אֵינָן מְגַלּוֹת לִי אֶת כִּוּוּנָן
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא רְאִיתִיהָ
שֶׁאַיָּלָה מִסְתַּתֶּרֶת פֹּה בֵּין הָאֳרָנִים
הִיא שׁוֹמַעַת, שֶׁבָּא הַסְּתָו
כְּשֶׁהִיא תָּרוּץ, עֲלֵי שַׁלֶּכֶת נִשְׁבָּרִים

יֵשׁ בִּי אֱמוּנָה, רַק אַתָּה יוֹדֵעַ
בְּקוֹלִי הַשָּׁבוּר נוֹתְרָה מְעַט מַנְגִּינָה