גועל נפש: רק צריך שליפא ירקוד בין שקי ה'קמחא דפסחא'

הרבה אירגוני חסד עוסקים בחלוקת קמחא דפסחא, שנים רבות לפני כן עשו את זה הכוללים ואנשי החלוקה המסורתית, ויש גם היום כוללים שמכבדים את עצמם ונותנים לחברי הכולל סכומים נכבדים ותלושי קניה – הכל בצורה צנועה ומכובדת, לכל אלו מגיע ישר כוח גדול וזה גם גורם לקידוש ה', כאשר אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות מתוודים לארגון המופלא של חלוקת קמחא דפסחא.

בעבר הכרנו את רחוב עזרא בירושלים שהיה נחסם על ידי חלוקת מצרכי מזון על ידי הארגון של משפחת דוייטש "חסדי יוסף" ואנשים מרי נפש היו מתכנסים כדי לקבל את מצרכי המזון בד בבד הייתה חלוקה של מצרכי מזון על ידי הצדיק רבי אושר פרוינד במסגרת 'יד עזרה' שעד היום הם מחלקים אוכל בצורה צנועה ונחבאת אל הכלים.

עוד באתר:

צפו בדברים

התוקף נשלח לכלא, הרב בראיון: "שוטפים לצעירים את המוח"

בצלאל קאהן

מה קורה באיראן?

"תקיפה אמריקאית לא תפיל את המשטר; יהודים לא נפגעו"

אבי מימרן

צומת טללים

אישה נהרגה, גבר במצב קשה: תאונה קטלנית בנגב

אבי יעקב

לצפייה מלאה

תקיפה באיראן ומתח שיא בקואליציה: צפו בדיון הקבינט

הקבינט

בשנת תש"מ באתי בפני הצדיק רבי אושר פרוינד וספרתי לו שעולם התשובה נזנח בחלוקה, "איש לא חושב עליהם", אמרתי לו.

התשובה שלו הייתה: "תשיג מחסן או דירה בקומה ראשנה ואני אספק לך מזון", עזבתי את המקום ויחד עם הרב משה רחלזון מראשי ישיבת 'אור שמח' השגנו מקום, הוא פנה אל הרב יעקב שאול אחיו של הרב חכם בן ציון אבא שאול שנתן לנו את הדירה שלו ברחוב יקים ליד ארזי הבירה.

חזרתי אחרי כמה שעות להרב אושר פרוינד, כלתו בלה פרוינד הצדקת אמרה מיד "אין בעיה, תלך למחסן שלכם ואני אדאג שיהיה  לכם מזון", הם לא בקשו רשימה של שמות, אני יצאתי משם ברגל לדירה – מחסן ברחוב יקים, איך שהגעתי לשם – הגיעו שני משאיות ופרקו סחורה למאה משפחות ובנוסף לכך נתנו לי תלושים לבשר עופות ודגים, העברתי הודעה לבעלי התשובה ועד סוף הלילה לא נשאר כלום, לפנות בוקר הלכתי לתפלת בוקר שמח שזכיתי.

למה אני מספר לכם את כל הסיפור הזה, בכדי שנבין שאפשר גם בצורה צנועה ומכובדת לחלק קמחא דפסחא.

כיום, יצאתי לראות את החלוקה המבוזה של כמה גבאי צדקה שסגרו מספר רחובות ובאמצע הכביש מונחים שקי תפוחי אדמה, גזר, סלק, תפוחי עץ ועוד מיני ירקות, ביצים, יין, סוכר ועוד צורכי מטבח, אברכים שכל השנה יושבים ספונים בבית המדרש נשרכים עם נשותיהם וילדיהם וסוחבים את מה שמחולק להם, אני עומד בצד ורואה את הביזיון.

עצם העובדה שמכריחים את האברך לבטל תורה ולעמוד בתור – והכל מעורב נשים, גברים, בנות, בנים  – חסר רק את ליפא שמעלצר שירקוד בין השקים.

ביציאה מהגועל נפש הזה אני רואה אנשים נסחבים עם מוצרים לשנה, אני שואל את עצמי, 'בשביל מה צריך אברך עם שני ילדים שק גזר או שק ענק של תפוחי אדמה או ארגז סלק וארגז תפוחים וארגז בננות? זה הרי בשביל מוסד שלם, חצי ילך לפח האשפה עוד במהלך החג'.

דבר נוסף, האברכים המבוזים מצולמים על ידי מצלמות רחף והשנוררים מביאים גם חברי העירייה או חברי כנסת שיראו את הבושה, הגדילו לעשות אלה שהם אנטי ציונים והביאו את השגריר האנגלי והאמריקאי שיראו את החלוקה, הבושה הזאת כבר עובדת מספר שנים.

בשנה שעברה בקשו שאבוא לראות את החסד הגדול וזה לא הרשים אותי במיוחד, מה עוד שאחרי חודשים אני מקבל טלפון מחבר בניו ג'רסי בארה"ב ששואל אותי: "הכל בסדר אצלך? אמרתי כן מה השאלה? יש פה תמונות שלך שאתה מסכן ומקבל אוכל לחג".

אלו בעלי החסד – צילמו אותי לחוברת שנור שלהם, מה עשית באמת – כבר לא חשוב.

אבל הגיע הזמן שמישהו יקום ויגיד להם: חברים עד כאן, מוחל טובות, תנו לאנשים תלושי אוכל שילכו למרכולים הגדולים כמו מבוגרים ויקנו מה שהם באמת צריכים.

תלמדו מ'חסדי יוסף' ואחרים שעצרו את הבושה.