רגע אחד. לעצור הכל בבקשה. להניח את שקיות החמץ האחרון שיוצא מהבית, להפסיק את הזחילה במרתפים ואת התנועה הכמעט-אוטומאטית של המטאטא. עכשיו זה הרגע בו צריך להתנתק מכל מה שעשינו בימים האחרונים – כולל השוואת מחירים- לפתוח הגדות ולהתחבר למילה הכתובה.
כי זו אולי הבעיה הכי גדולה של כל מי שמקפיד לערוך סדר כהלכתו: אנחנו לא מבינים. ואין הכוונה שחס וחלילה כל עורכי הסדר אינם עושים את מצוות הפסח כהלכתן או שהבית לא נקי ומצוחצח ללא כל חשש גרגיר אבק או חמץ.
הכוונה היא שבדורות האחרונים התמעטה והלכה ההבנה הבסיסית והפשוטה של נס יציאת מצרים- והתחלפה בחוכמות אחרות שונות ומשונות עד שכמעט לא נותר לנו זכר מאותה חוויה עוצמתית ומכוננת למעט טעם המצות (שבעיני אנשים מסוימים נחשב דווקא לשעבוד למזון שאינו בדיוק הבחירה המועדפת עליהם לו הייתה היהדות תכנית כבקשתך) וההגדה שבמשפחות מסוימות הלכה והתקצרה עד שלפעמים נדמה שכל מה שנשאר ממנה זה מה נשתנה בניגון המסורתי ו-"והיא שעמדה" בגרסת שוואקי ויונתן רזאל.
עוד באתר:
ואם נצא לרגע אחד קטן מאווירת "ער"פ טרום בדיקת-חמץ רגע לפני הסדר" ונסתכל על התמונה הכללית של המציאות היום-יומית נראה שגם בלי סמלים והגדות אנחנו לא ממש מבינים מה קורה סביבנו ולפעמים נדמה שכל העיסוק הציבורי האינטנסיבי בפירורי חמץ ושברי מצה עשירה מתמקד בזוטות וצבעי מאכל חסרי טעם וריח כמו מי אמר למי ומה הוא כתב עליו אחר-כך ברשת הסבוכה והמסבכת, מי נחקר על מה ולמה זה לא ישפיע על חייו כי כל פעם יש אנשים משועממים שבמקום לחיות את חייהם מחפשים להתנכל למי שהצליח בחייו ולטפול עליו סיפורים מההפטרה שלא כתובים בהגדה, והכי חשוב מכל דבר כתוב – כמה יעלה לנו סל הקניות לחג הקרוב, וכמה נעלה במשקל אחרי שנאכל את כל הדברים שנקנה- ונצטרך להוציא בערך את אותו הסכום על מזון מן הטבע שמשום מה במקום לצאת ולאכול אותו חינם אין כסף צריך לשלם עליו הרבה יותר עד שיבוא שר הבריאות זכור לטוב ויהפוך את רשתות המזון – מהיר לבתי – אוכל טבעוני במתווה קופיקס בבחינת: כל המשלם חמישה שקלים- מעלה עליו הכתוב כאילו קיים מצוות אכילת חסה כגריסה דינקותא ועליו נאמר: מה טופו אוהליך יעקב.
ובחזרה לשולחן הסדר הערוך:
אם נתעלם לרגע מכל הדברים הטובים שמונחים ועוד יונחו על השולחן, כדאי ורצוי לקבל על עצמנו מדי שנה בשנה לקראת ליל-הסדר את הניסיון לחוות באמת את סיפור יציאת מצרים במהותו האמיתית כמסורת ארוכת שנים העוברת מאב לבן ומדור לדור. כי על פי רעיון יפה ששמעתי לפני פסח בשיחת התעוררות מפיו של הרב הראשי לתל-אביב יפו הגאון הרב ישראל מאיר לאו שליט"א- המופיע גם בהגדתו לפסח "יחל ישראל"- ארבעת הבנים שבהגדה מייצגים ארבעה דורות שלהם אב אחד, שלא שאל שאלות ולא הגיד לבניו מעבר למה שכתוב בתורה- ומהחכם חלה ירידת הדורות עד שהגיע הבן שאינו יודע לשאול- ויש חובה לפתוח לו צוהר לעולם רוחני ולחוויה שאינו מכיר אפילו משמועה- של יציאה מעבדות לחירות ומהפך מעם-עבדים לעם קדוש. וזה כל עיקר כוונתנו בלילה הזה בשנה בו חווים את יציאת מצרים מחדש- להרגיש באמת את המהפך שעבר עם ישראל ואת הדרך ממצרים ועד לארץ ישראל שבה בזכות ההגדה עובר עם ישראל מדי שנה ומדור לדור.
המציאות המשתנה מסביבנו וחוסר הוודאות מפני העתיד מחייב אותנו בכל יום ולילה ולא רק בלילה מיוחד כמו ליל-הסדר לקרוא את עצמנו לסדר- ולחפש מתוך הנפש היהודית והטהורה שלנו- את המציאות האמיתית שהיטיב לתאר החכם באדם שלמה המלך בשיר השירים: "הנה זה עומד כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" ומתוך הערפל המטשטש ומסבך כל השנה את ראייתנו הפשוטה- למצוא את החמץ, להוציאו מהעולם ולו רק לשבוע בלבד- ולהתחבר יחד על כל ישראל לחוויה שאין להסתפק רק בתיאור המילולי שלה אלא יש להרגיש בכל הגוף ועם כל הנשמה שזהו, זה קורה עכשיו, ומכאן והלאה זה רק ילך וישתפר: הלילה יוצאים ממצרים – ולשנה הבאה בירושלים הבנויה!
חג פסח כשר ושמח לכל קוראי טור מבקר המדינה- ולכל עם ישראל!
