מאז ומעולם ראשי הישיבות הליטאיות דיברו נגד הנסיעה למירון לתלמידי הישיבות הם ציינו כי הנסיעה היא נחלת המקובלים העוסקים בתורת הנסתר אך על תלמידי הישיבות יש להגות בתורה. כך היה בזמנו עם מרן הגרא"מ שך, כך היה עם מרן הגרי"ש אלישיב שכשהיו שאולים אותו האם לכוהנים מותר להיכנס למירון השיב מעולם לא הייתי במירון, גם כששאלוהו האם מותר להתפלל בתוך הציון בגלל שאסור לומר דברי תורה בתוך ד' אמות של מת השיב כי מעולם לא היה במירון, ואף תמיד דיבר נגד הנסיעה.
לקראת ל"ג בעומר הורה מרן הגר"ג אדלשטיין להזכיר לתלמידי הישיבה את שיחתו מלפני שנתיים כאשר כיום הוא דיבר על הסכנה שבדבר, ובשיחתו בישיבה עורר על כמה דברים מעשיים ואלו הם: "יש כמה דברים חשובים מאד שנוגעים למעשה, דברים של בטלה שחושבים שזה היתר גמור או אפילו מצוה. הנה בתקופה הקרובה יהיו הרבה שמחות, חתונות או תנאים, וכל אחד חושב שיקיים מצוה אם ילך לשמוח שם, אבל צריך לחשוב תמיד, האם זו שמחה של מצוה, והאם זה לשם שמים, שהרי זה גורם ביטול תורה, ורק מי שיש הכרח שצריכים אותו שם, ועלולים להקפיד אם לא יבוא, או שאין מי שי ש מח שם, אבל יש שיעור לזה.
ויש עוד דבר שמיותר לדבר על זה, ומן הסתם אינו נוגע למעשה, אברכים שמחזיקים מכשירי פלאפון בכיס ולפעמים מתקשרים מהבית בשעות הסדרים ומפסיקים באמצע הלימוד, וצריכים לדעת כי אפילו שהמכשיר כשר, ההכשר הוא מצד שאין שם דברים אסורים, אבל אין שום הכשר לביטול תורה, ואם יש הפסקות באמצע הלימוד זהו דבר חמור מאד ותורתו נעשית קרעים קרעים, ועל זה אמרו חז"ל (חגיגה יב, ב) כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילים אותו גחלי רתמים, ובשעת הצורך יש לזה זמן בבין הסדרים, אך לא באמצע הלימוד.
עוד באתר:
ועוד דבר הנוגע למעשה לפני ל"ג בעומר, יש שנוסעים למירון וחושבים שירוויחו בזה התעלות, אבל באמת אין זו התעלות אלא ירידה וביטול תורה, ומעשה שהיה באחד שנסע למירון, וסיפר למרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל כי נסע לרבי שמעון, והגר"ד התפלא ואמר: "וכי עד שם היית צריך להרחיק בשביל רבי שמעון?" ושאל הלה, וכי היכן נמצא רבי שמעון אם לא שם, ודפק הגר"ד על הסטנדר ואמר: "לי יש את רבי שמעון כאן בגמרא!"
וענין נוסף חשוב מאד, יש שמוציאים ספרים מהארונות להשתמש בהם, ובגמר השימוש לא מחזירים את הספר למקומו, ואמנם יש מתנדבים שעוסקים בצרכי ציבור באמונה להחזיר את הספרים למקומם, ושכרם של המתנדבים גדול מאד, ויש להם זכויות עצומות של זיכוי הרבים, וכבר הפליגו חז"ל (אבות ב, ב) במעלת העוסקים עם הציבור לשם שמים. אבל באמת אין זה ראוי להטריח אחרים, וידוע כי הסבא מסלבודקא היה אומר שאם מוצאים נייר מושלך על הארץ, ומרימים לראות אם יש בו דברי תורה, ורואים שאינו טעון גניזה, אין זה ראוי להשליכו שוב לארץ, כי אחר כך יבוא אדם נוסף ויתכופף גם הוא לבדוק את הנייר, וראוי לחשוב על השני ולהניח את הנייר במקום שלא יגרום טרחה לאחרים בחינם. ועכשיו בעמדנו בימי הספירה, כל העניינים שהזכרנו הם ההכנה לתורה ועל ידי הזכויות האלו יזכה כל אחד ואחד להצלחה בתורה, ונזכה לקבלת התורה בחג השבועות זמן מתן תורתנו".
