צעיר בר אוריין, בן למשפחת כוהנים שומרת מצוות, אתגר את דייני בית הדין הרבני בטבריה בבקשה מנומקת ומבוססת עם מקורות הלכתיים להתיר לו לשאת גיורת. המבקש הפנה את הבקשה להרכב דיינים האב"ד הרב חיים בזק, הרב יועזר אריאל והרב ינון בוארון.
הבקשה התבססה על שורה ארוכה של טיעונים עובדתיים והלכתיים המאפשרים לדעתו פתח להיתר. הוא הציג את מסכת קשריו עם הכלה המיועדת וטען כי מצבו נחשב "בדיעבד". מכיון שכך הוא הציג שורה של מאמרים ופסקי דין המאפשרים במקרים מסוימים לאשר נישואי כהן לגיורת בדיעבד.
עוד פלפל הת''ח וטען כי הגיורת התגיירה בהיותה ילדה, והאיסור לכהן לשאת גיורת שנתגיירה בילדותה הוא מדרבנן ולא מדאורייתא.
עוד באתר:
לאחר מכן הוא הציג את דעת רש"י במסכת יבמות שטוען כי איסור גיורת לכהן הוא מכך שחזקה שחיה עם אחרים, פה טען המבקש החזקה לא קיימת. כמו כן הביא המבקש שורה של מאמרים הלכתיים שהכוהנים בזמן הזה הם כוהנים מסופקים בחזקה שהם כוהנים, ולא בוודאות.
לביסוס דבריו הניח המבקש על שולחן בית הדין אסופה עבת כרס של פסקי דין ומקורות מהתורה והתלמוד ועד פוסקי דורנו.
חברי בית הדין הרבני בטבריה זימנו את המבקש וואת המבוקשת, את שני הוריו ואת אם הגיורת לחקירה נוקבת של העובדות. לאחר מכן הם ישבו על המדוכה ושקדו על הספרות התורנית. בסופו של ההליך פרסמו פסק דין ארוך ומנומק בו ניתחו את הסוגיה לעומק והתבססו על מאות מקורות – מהתלמוד ועד פוסקי דורנו כמו מרנן הרב עובדיה יוסף ומרן הרב אלישיב זצ"ל.
בפסק הדין נכתב: 1. אסור לכהן לשאת גיורת מהתורה לכל הדעות. גם לדעת רש"י גיורת בת פחות מגיל שלוש אסורה רק מדרבנן, ובמקרה זה המבקשת התגיירה בגיל 12. 2. לפי כל הפוסקים אין להסתמך על הנימוק כי הכוהנים בזמן הזה אינם מיוחסים כעילה להתיר איסור כהונה מדאורייתא. 3. המתירים בדיעבד כיוונו להימנעות בית הדין בשב ואל תעשה על פי שיטת השבות יעקב, שאינו כופה אותם להתגרש. בית הדין אינו מתיר לכהן לשאת גיורת מלכתחילה גם אם הם חיים יחד".
לכן קבעו הדיינים כי "בית הדין אינו מוצא עילה להתיר לכהן המבקש לשאת את הגיורת".
