ארי וידר מצא נקודת אור מרגשת בנשות הפרובוקציה • דעה

עת נטו צללי הערב והחליפו את הגוון הזהוב שמילא דקות ספורות לפני כן את הר מירון, ניתן לסכם ולומר: יש שיפור, ויש עליה במספר העולים השנה.

מירון הינה תופעה בלתי מוסברת ואשר מצליחה לחבר יהודים מכל קצוות הארץ. אפילו כמה תיירים שאינם יהודים הסתובבו שם השנה. ההוראה המתריסה של הרשויות שלא לאפשר את פעילות דרך המהדרין במתכונת ההלכתית הנהוגה, הפכה דה פקטו את הדרך לכזו שאינה שונה מהדרך הראשית שבה מהלכים גברים ונשים תוך היתקלויות שאינן רצויות.

מצד אחד זה היה מכעיס. לראות דווקא באי של קדושה ושפיות את ה'הכתבות' מלמעלה ואת הערבוביה הקשה, מצד שני, היו גם רגעים מנחמים. כשראינו אברכים מזוקנים לצד בחורי חמד שמורידים את המשקפיים או מכסים את עיניהם כדי שלא להיתקל במראות שאינם חפצים בהם. הייתה זו אמירה שקטה אך מבטיחה. נשמור על ערכינו גם כשתתערבו לנו בהם.

עוד באתר:

צפו

צעקתו של הרב רוזנבלום: מה איבדנו כשאין לנו בית מקדש?

הרב ברוך רוזנבלום

לתקופת בין הזמנים

בשורה לציבור החרדי: חוף נפרד חדש נפתח

אבי יעקב

התיעוד שריגש המונים

מרגיש את החורבן: ילד קטן מתייפח בבכי

אבי יעקב

'התנערי מעפר קומי'

על גמלים, גירושין, והקול הפנימי שצף מחדש

הרב אריה אטינגר

והיו גם המראות הנפוצים, אשר מצליחים להכעיס רבים מידי שנה. רוכלים מסוגים שונים, מתרימים שלא בטוחה מידת מהימנותם, ולכלוך. רב מידי. ריחות לא נעימים. ביוב שזורם בדרכים, וסלקציה בין 'מקורבים' לאחראים על האירוע לאלו שאינם 'מקורבים'.

ואי אפשר שלא לתת מילה טובה למשטרה. לרוב זרמה התנועה כהוגן, וניכר היה כי השוטרים עשו מאמץ להיות אדיבים יותר מאשר בעבר.

לעגלות הספקים, כמו גם לעגלות הזאטוטים, הגיע הזמן לסלול שביל משלו. זה בטיחותי יותר לכל החוגגים, ורגוע יותר להורים שמגיעים עם ילדי החלאקה. והייתה שם גם מבוגרת שהתקשטה ככלה, כולל שמלה לבנה וכתר על ראשה וקיבצה נדבות ל'הכנסת כלה', שלא ברור אם התחלפה האות מ'קלה' ל'כלה'.

אולם הכול נמוג בריקוד אחד בחצר ה'מערה'. ריקוד אחד של 'לכבוד התנא', או 'בר יוחאי' שווה את הכול. מה נאמר אנו אל מול התנאים שבהם עמדו אלפים שעשו מאמצים, גם בזמנים לא זמנים, להגיע למקום, או בעל האור החיים הקדוש שהיה 'זוחל' על ארבע.