ארי וידר מצא נקודת אור מרגשת בנשות הפרובוקציה • דעה

כתב 'קול חי' יצא למירון בשליחות עיתונאית, וחזר משם עם רגשות גואים • בטור סיכום הוא משלב בין מאחורי הקלעים של הארגון, אישורי העלייה, ופעילות המשטרה, לבין התעלות והתפעלות מחוויה רוחנית מטלטלת • טור חובה

ישראל פריי

י"ח באייר תשע"ו, 26/05/16 17:34

א+

א-

.תפילה מירון ל''ג בעומר Ultra orthodox Jewish men take part in celebrations of the Jewish holiday of Lag Baomer on Mt. Meron in northern Israel. Lag Baomer commemorates the death of Rabbi Shimon Bar Yochai, one of the most important sages in Jewish history, 1800 years ago. May 26, 2016. Photo by Moshe Azriel/Flash90 *** Local Caption *** ?"? ????? ?? ????? ????? ?????? ????? ?? ?????? ?? ????? ?????? ??? ??? ????? ?? ????? ?????? ?? ???? ?? ?????

עת נטו צללי הערב והחליפו את הגוון הזהוב שמילא דקות ספורות לפני כן את הר מירון, ניתן לסכם ולומר: יש שיפור, ויש עליה במספר העולים השנה.

מירון הינה תופעה בלתי מוסברת ואשר מצליחה לחבר יהודים מכל קצוות הארץ. אפילו כמה תיירים שאינם יהודים הסתובבו שם השנה. ההוראה המתריסה של הרשויות שלא לאפשר את פעילות דרך המהדרין במתכונת ההלכתית הנהוגה, הפכה דה פקטו את הדרך לכזו שאינה שונה מהדרך הראשית שבה מהלכים גברים ונשים תוך היתקלויות שאינן רצויות.

מצד אחד זה היה מכעיס. לראות דווקא באי של קדושה ושפיות את ה'הכתבות' מלמעלה ואת הערבוביה הקשה, מצד שני, היו גם רגעים מנחמים. כשראינו אברכים מזוקנים לצד בחורי חמד שמורידים את המשקפיים או מכסים את עיניהם כדי שלא להיתקל במראות שאינם חפצים בהם. הייתה זו אמירה שקטה אך מבטיחה. נשמור על ערכינו גם כשתתערבו לנו בהם.

והיו גם המראות הנפוצים, אשר מצליחים להכעיס רבים מידי שנה. רוכלים מסוגים שונים, מתרימים שלא בטוחה מידת מהימנותם, ולכלוך. רב מידי. ריחות לא נעימים. ביוב שזורם בדרכים, וסלקציה בין 'מקורבים' לאחראים על האירוע לאלו שאינם 'מקורבים'.

ואי אפשר שלא לתת מילה טובה למשטרה. לרוב זרמה התנועה כהוגן, וניכר היה כי השוטרים עשו מאמץ להיות אדיבים יותר מאשר בעבר.

לעגלות הספקים, כמו גם לעגלות הזאטוטים, הגיע הזמן לסלול שביל משלו. זה בטיחותי יותר לכל החוגגים, ורגוע יותר להורים שמגיעים עם ילדי החלאקה. והייתה שם גם מבוגרת שהתקשטה ככלה, כולל שמלה לבנה וכתר על ראשה וקיבצה נדבות ל'הכנסת כלה', שלא ברור אם התחלפה האות מ'קלה' ל'כלה'.

אולם הכול נמוג בריקוד אחד בחצר ה'מערה'. ריקוד אחד של 'לכבוד התנא', או 'בר יוחאי' שווה את הכול. מה נאמר אנו אל מול התנאים שבהם עמדו אלפים שעשו מאמצים, גם בזמנים לא זמנים, להגיע למקום, או בעל האור החיים הקדוש שהיה 'זוחל' על ארבע.