אין ספק ששני מחבלים נתעבים הצליחו לעשות את מה שאף אחד אחר במדינה לא הצליח. הרי שניות לפני הפיגוע המחריד במתחם שרונה שבו נטבחו ארבעה בני אדם – הבעיה המרכזית של עם ישראל הייתה מינויו של יו"ר חדשות 10 רמי סדן. ואם נתמקד במינוח 'בעיה', אז הבעיה הגדולה הייתה של מפלגת ש"ס שטיפסה וטיפסה וטיפסה על עץ גבוה חמישים אמה, כשבסביבתה לא נראה זכר לסולם או אפילו לחבל שעמו ניתן לדרדר מטה.
מבחינת ש"ס, סדן הוא רק הסדן ולגמרי לא הפטיש. הוא רק התירוץ, המסיבה ולא הסיבה. "אנחנו נלחמים על העיקרון, נגד הגזענות והאפליה, ולא רק על המקרה הספציפי הזה של סדן", אמרו אותם ש"סניקים שעוצמת יין ה'מסעודה משדרות' – פג מעט מדמם.
–
עוד באתר:
בעלעול בהיסטוריה הקצרה של קטגוריית הטיפוס על עצים גבוהים, ניתן למצוא במהרה את סערת הפגנות 'הפלג הירושלמי' למענו של בחור הישיבה שנעצר באילת על ידי המשטרה בגין עריקותו. למרות העדויות השונות סביב סיבת הימצאותו של הלז בעיר הדרומית – 'הפלג הירושלמי' התייצב לימינו בעוז ומסר את נפשו על קדושת מעצרו.
מתנגדי 'הפלג הירושלמי' צחצחו את חרבותיהם וניסו בכל דרך להקיז את דמם של אותם אלו שחסמו כבישים עם עגלות ילדיהם הקטנים. "איך יתכן שאתם מפגינים עבור בחור שנעצר באילת?" התריסו היריבים. "אנחנו נלחמים על העיקרון של התערבות הצבא והמדינה ולא על המקרה הספציפי הזה", השיבו מובילי ההפגנה. לבסוף, גם העץ הזה קרס ונעלם בבליל פרשיות חדשות ומשונות.
–
אבל גם מתנגדי 'הפלג הירושלמי' מכירים היטב את צמרות העצים. ראו את יו"ר ועדת הכספים משה גפני שטיפס אף הוא לאחרונה על עץ גבוה ששורשיו נטועים במשרדי 'דגל התורה' בבני ברק, וענפיו מגיעים עד לשכת סגן ראש עיריית חיפה. גם גפני טען כי מדובר בשעת השמד וכי "בשעת השמד נלחמים על ערקתא דמסאני", והיות ומלחמתו איננה קשורה לתפקידים כאלו ואחרים אלא לצביון היהדות החרדית בחיפה – הרי שאין על כך ויתורים.
וכך הפך גפני את המריבה הפוליטית על הסגנות החיפאית למלחמת דת, את יהב ל"ראש עיר אנטי חרדי" ואת מיכי אלפר ל"נציג חרדי שנלחם למען השבת, קודשי ישראל וחינוך ילדינו", שבשל כך הוא "סובל ונרדף".
–
אבל אז הגיעו שני המחבלים הארורים, ריססו את הסועדים במתחם שרונה בתל אביב, והעניקו לנו את הפרופורציה במתנה.
דם הנרצחים שניגר על המרצפות הקרירות – כיסה בהינף יד את כל אותן מלחמות קודש וחול, דת מדינה ואפליה. פתאום חיפה, שדרות ושערי חסד – נראו כשכונה אחת קטנה, רגישה ואנושית.
