"הציבור הדתי לאומי הולך ומאבד את הבושה מהחטא"

ארגוני רבנים שלא מציבים אתגר רוחני, ציבור שהתורה היא המלצה, סרוגים שפועלים כדי לנתק את עם ישראל מהמסורת. רב קהילה ממרכז הארץ שלא אוהב את המלחמה על בחירת דיינים ציונים לבתי הדין כתב בעילום שם מנסה להסביר למה המאבק לא צודק.

אני כותב אליכם בעילום שמי. מדוע? זה יתברר בסופם של הדברים. ובכל זאת מבקש אני להשיח את ליבי לפניכם.

מזה זמן ניטשת מערכה על מינויים של דיינים חדשים לבתי הדין האזורי וביה"ד הגדול. והנה נשמעות בחלל האוויר טענות שונות, נזרקות סיסמאות משונות – והדיון על הדיין לוקה בשטחיות.

עוד באתר:

יום אחרי

"אני ממש לא יודע איך הח"כים החרדים העזו להגיע לעצרת"

משה אוסדיטשר והרב רמי באבד

שבר על שבר

התמוטט ונפטר 6 שנים אחרי רעייתו; 10 יתומים

אלי יעקובוביץ

ראש הישיבה יצא מוקדם

איצו פלדמן מעיד: "לא זוכר אותו כאוב כל כך"

חיים שער

בלי בושה

הלם ותדהמה: 'הדרך' צנזר את הגר"י יוסף

שמעון כץ

"נציגי הציבור החרדי מטילים וטו על הדיינים שמוצעים על ידי הנציגים שאינם חרדים". האמנם? האם נוכל להתעלם ממגמות הרוחניות – חברתיות שפושות ומתפשטות בציבור הדתי לאומי ולנתק כליל את המגמות אלו מהדיון על מינוי הדיינים.

אני איני יכול.

זכיתי לשמש בתפקיד רבני בקהילה דתית לאומית מבוססת במרכז הארץ (ניחושים לא יעזרו), ומקרוב רואה כיצד לאט לאט המכנה המשותף הרוחני שבציבור שלנו פוחת והולך. היושר האינטלקטואלי מחייבני לומר – הציבור שלנו הולך ומאבד את הבושה מהחטא! תרבות של חטא, אווירה של חטא – הם בהחלט אופציה. אמנם גם חיי תורה ורוחניות הם אופציה ואפילו אופציה נחמדה – אך לא יותר מזה. מציאות חדשה מתהווה מול עינינו. שוב אין לדבר על חברה חרדית וחברה דתית לאומית. אלא על חברה תורנית – דתית שהתורה והמצוות הוא נר לרגליה, וחברה שאינה תורנית, שמתנהלת בסגנונות שונים. רבו הדוגמאות ולא נאריך. הכאב הוא גדול. בציבור הדתי לאומי ישנם עוצמות רבות. זהו ציבור אידאליסט ברוך כישרונות ורב יכולות, וגם היצירה החדשה – חברה סמי דתית שאינה מחויבת באמת לרוח ישראל סבא – גם מצב חדש זה נעשה בעוצמות ובביטחון עצמי רב.

אחת התוצאות לכך היא ששוב אי אפשר לסמוך על רבני ציבור זה – וסליחה על ההכללה. אירגוני רבנים שונים שנדמה כי אינם מציבים כל אתגר רוחני לצאנם, אין בהם את האומץ "לדפוק על השולחן" ולומר – זה לא! בשעה שמול הרבנות הקלאסית והרשמית הם מקדשים מלחמה. פאנלים מתכנסים: "סוף עידן הרבנים" "הלכה יצירתית" "הלכה ציונית". רבנים שמובילים תהליך של הנמכת סייגים ופירוק שיטתי של גדרות וגדרים. האם מקרה הוא שלא ראינו ולו אדם חרדי אחד בקרב הארגונים הפועלים לבתר ולנתק את הכותל המערבי ממנהגי דורות, ואילו סרוגים ראינו גם ראינו? תנ"ך 929 – סרוג. אלעזר שטרן – סרוג…

מה שהתרחש בעבר בקיבוץ הדתי, שסבל מנטישה המונית במובן הדתי של הדור השני והשלישי, קורה עתה אצלנו. אלא שכעת דווקא רבנים מאיצים את התהליך תוך כדי התנקשות במצפון הרוחני.

בואו נהיה ישרים ומנותקים מפוליטיקה. המערכה אינה לגופו של רב זה או אחר. החרדים פשוט מקיימים בנפשם את מאמר חכמים במקום שאין אנשים תהיה איש. במובן זה הם ממלאים את תפקידם להיות שומרי העיר ושומרי בית הדין.

חקרתי ודרשתי היטב. להערכה רבה זוכים הדיינים הסרוגים שמונו לא מכבר, כמו הסרוגים שמונו לפניהם וכמו הדיינים שחובשים כיפות שחורות. אבות בתי דין סרוגים מונו רק לאחרונה. כל זה קורה בגלל המחויבות הגדולה לאמת לדין למשפט ולצדק, ולא לאג'נדה פופוליסטית כזו או אחרת. האמת, ההלכה, חובשת כיפות רבות, בתנאי שאין סוג הכיפה משמשת לכלי ניגוח אלא לכיסוי ראש… אז תורתם של "הסרוגים" הופכת למובילה ולמוערכת. כשאינה באה למוסס את המחויבויות הישנות אלא בונה על גבן קומות נפלאות נוספות.

בשר אני מבשרה של הציונות הדתית, אוהב ומעריך אותה – ולא אוכל להרשות לעמי להיות מפוטר מתפקידי בקהילה, ולא רק בגלל שיקולי פרנסה. במקרה שלי ובקהילתי אין האמת ניתנת להיאמר בריש גלי! כבר רמזו לי לא להגזים, ולא – יאחלו לי הצלחה בדרכי החדשה. לכן אתפלל שיתקיים בי מה שכתב הרמב"ם בהקדמתו למורה הנבוכים: שמע אמת ממי שאמרה.

המאמר פורסם באתר כיפה