הייתי צריך לילה שלם כדי להגיע לתובנות על חמש שעות של פגישה ארוכה, מרתקת, מעניינת, מאתגרת ומחכימה – עם אחד האנשים החכמים ביותר בסביבה: בנימין נתניהו.
מאחר והבטחנו, בכירי התקשורת החרדית, שלא לצטט דברים מהחדר, אין לי הרבה מה לכתוב ולתאר, חוץ מכמה תובנות על האיש, הופעתו הבוטחת ועל ממלכתו האישית, זו שאנחנו, הנתינים, לא נתקלים ביום-יום, אלא אם כן אתה מקורב למלכות.
אגב, ככל שאני קורא ציטוטים שהודלפו לתקשורת, אני לא כל כך מוצא קשר בין הציטוטים המקוריים לבין המודלפים.
עוד באתר:
אבל, אם צריך לסכם את מה שהיה שם, הביטוי "הוא קוסם" שהודבק לפני שנים לנתניהו, כנראה הולם אותו. אם להאמין לתדרוך הצבאי שקיבלנו, לנתונים הכלכליים המצויינים של מדינת ישראל, למצב המדיני המשגשג שהוצג בפנינו – אז אנחנו מתגוררים בגן עדן של ממש. ואם נתניהו הצליח לשכנע אותנו, העיתונאים, שהכל טוב, הכל ורוד, הכל יפה והכל מצויין – אז הוא אכן קוסם!
וביתר רצינות: ראש הממשלה בנימין נתניהו ניחן בכושר הצגה מעולה. הוא שחקן מצויין, עם הומור עצמי משובח ("אני מזיע?", שאל אותנו אולי 30 פעם, כשהוא צוחק על הפרשנים שלא מפסיקים לגלגל על 'ביבי שמזיע בכסאו'); שלא היסס לצייר דיוקן עצמי שלו על הלוח הגדול בחדר ישיבות הממשלה, כששני מוטיבים בולטים בציור: הזיעה של האיש, ואף ארוך ("ככה הם מציירים אותי").
נתניהו מרבה לדבר על התקשורת. מצד אחד הוא לא ממש סופר אותם, לטענתו הוא גם לא ממש קורא אותם (אולי רק את אלה שמשבחים אותו?), אבל באותה נשימה הוא גם יודע בדיוק מה "חתן פרס ישראל לתקשורת" כתב עליו, ומה נאמר עליו בפאנלים של פרשני השמאל באולפני התקשורת. התחושה היא, שנתניהו בטוח שהתקשורת מפחדת ממנו, בגלל שהוא מנסה ליצור תחרות בין כלי התקשורת, כמו שעשה בתחומים אחרים במדינה.
שוק חופשי הוא קורא לזה והוא פשוט רוצה שוק חופשי של דעות בתקשורת. האמת? יש לא מעט צדק בטיעון הזה על התקשורת הישראלית. רק לצפות בקרבות בין 'ידיעות אחרונות' ל'ישראל היום', כדי להבין לאן ראש הממשלה חותר.
נתניהו שפגשנו אתמול, הוא לא נתניהו שאותה תקשורת מציגה לנו כבר שנים. אולי ההתנזרות שלו ממפגש ישיר עם עיתונאים איפשרה לכמה פרשנים ומגישים בתקשורת הישראלית לנסות ולשכנע את הנתינים במדינה, שנתניהו הוא איום ישיר על קיומה של המדינה, ושבתקופתו יש הידרדרות מדינית, ביטחונית וכלכלית.
אבל כששומעים את נתניהו באופן ישיר ובצורה בלתי-אמצעית – ונתניהו יודע לעשות את זה היטב – אתה מגלה שני דברים: ראשית, שיתכן והתקשורת היא זו שמהווה איום ישיר על קיומה של המדינה (וראש ממשלתה); שנית, שהתקשורת מוכרת לנו אין-ספור שקרים מדי יום, במטרה לשרת אג'נדה שנועדה להדיח ראש ממשלה שמכהן כבר (יותר מדי) שנים בתפקיד, אבל הוא לא ממש מתרגש ממה שכותבים עליו. ובעצם, שני הדברים הם אותו דבר!
נתניהו בטח חושב על העיתונאים שהם עובדים על עצמם ורק על עצמם; בין השורות נתניהו מאד רוצה שהמתח בין חרדים לשאינם, ילך ויפחת, כולל פשרות בין הציבורים השונים, אם כי ברור שהוא כדאיניק מהסוג הפשוט של המילה: אם הממשלה תוקם בקולותיהם של יריביו (לפיד ובנט), לא תהיה ברירה וזו תהיה הממשלה, אם כי עדיף לו עם החרדים (הנאמנים לו יותר מכולם).
להבנתי, ראש הממשלה בטוח שהמצב המדיני טוב מאי-פעם, גם הביטחוני, גם הכלכלי; אין לו מתחרים (והוא צודק) ואם יש לו יריבים פוליטיים, הם מחסלים את עצמם בזה אחר זה; אבל יותר מהכל, בנימין נתניהו בטוח בעצמו והעניק לבכירי התקשורת החרדית, מופע מושלם: הוא דפק על השולחן ללא הרף, קם, התיישב, רץ לצד השני של חדר הישיבות, השתעשע במצגת ובגרפים, התבדח וגם ידע להיות רציני. ולא, הוא לא הזיע אפילו פעם אחת.
בקיצור, אם היינו חלק מה'תקשורת העויינת', בטח היינו מגדירים את הפגישה הזו כ"ההצגה הטובה ביותר לבין הזמנים".
