"פרס לימד אותנו לא להיכנע לייאוש, אלא לדבוק בתקווה"

"זהו יומה הראשון של מדינת ישראל בלי שמעון פרס זכרונו לברכה – שמעון פרס, מגדולי מנהיגינו, שמאחוריו שובל ארוך של הישגים ייחודיים. בשם העם היהודי כולו, בשם אזרחי ישראל, ובשם ממשלת ישראל, אני מוסר כאן תנחומים עמוקים למשפחתו של שמעון.

שמעון פרס חי חיים עתירי מעש, שהם סמל להיסטוריה הישראלית המתחדשת – חיי עם עתיק שצועד קוממיות על ארצו, כוחו עמו להגן על עצמו, והוא בונה את מולדתו ביזע ובעוז.

כששמעון הגיע כנער צעיר אל בית הספר החקלאי בבן שמן, הוא כתב: "מטרת חיי היא לשרת את עמי". הוא הגשים את מטרתו זו. הוא האמין בכל לבו במטרות הציונות, נישא על כנפי חזון מעורר השראה. שמעון ליווה את הריונה של המדינה, עמד ליד עריסתה, וידא שהיא תעמוד על רגליים איתנות. הוא ניצב לצדו של דוד בן גוריון בזמן של החלטות גורליות ובזמן שישראל הצעירה הייתה שברירית, וכוחה הצבאי עדיין בהתהוות. שמעון תרם רבות לביצור כוחנו. הייתה לו תרומה סגולית להתעצמותנו הביטחונית במישור הגלוי ובתחומים שהשתיקה יפה להם.

עוד באתר:

חזל"ש

חזרה לישראל: טיסת בכורה ראשונה נחתה בנתב"ג

אבי יעקב

נין משותף למרנן ורבנן

תיעוד: שמחת הבר מצווה לבנש"ק הספרדי

נתי קאליש

סופו של חמינאי?

גל מחאות אלימות באיראן: ירי והשתלטות על מבני ממשל

אבי יעקב

עשה הכל לבד

מרחוק • רולי אזרחי בסינגל חדש

אליעזר חסיד

אחת מפסגות חייו הייתה הצלחת המבצע לשחרור בני עמנו שנחטפו לאנטבה. כשר ביטחון בממשלתו של יצחק רבין, שמעון מילא תפקיד מרכזי בהחלטה לשגר את טייסינו ולוחמינו ללבה של אפריקה. אבל בצד זה, בצד כל פעולתו למען ביטחון ישראל, שמעון פרס לא פסק לחתור לשלום ולהאמין בשלום. ידו תמיד הייתה מושטת לפיוס היסטורי עם שכנינו. גם אם פיוס זה התמהמה, הוא לימד אותנו לא להיכנע לייאוש, אלא לדבוק בתקווה וגם להמשיך בעשייה.

שמעון פרס היה חבר כנסת כמעט יובל שנים. הוא כיהן כשר בממשלות ישראל בתפקידים רבים ומגוונים. פעמיים הנהיג את המדינה כראש הממשלה. הוא פיתח את קשרינו הבינלאומיים, תרם לייצוב הכלכלה ועשה רבות למען העלייה מברית המועצות ומאתיופיה.

כולנו יודעים שהחיים הפוליטיים לא תמיד פינקו את שמעון. לצד הישגיו המרשימים הוא ידע גם אכזבות, הוא ידע גם רגעים קשים, הוא ידע גם ביקורת נוקבת. אבל בכוח הרצון העז שלו שמעון המשיך לחתור קדימה, חדור בשאיפה לקדם את ההתפתחות המדינה שהוא כל כך אהב, חדור בשאיפה להביא לשלום.

היו דברים רבים שהסכמנו עליהם, ומספרם של אלה הלך וגדל במהלך השנים. אבל היו בינינו גם חילוקי דעות, שהם חלק טבעי מהחיים הדמוקרטיים. גם במקרים אלה, הכבוד שרחשתי לשמעון לא נפגם כהוא זה. להפך, ככל שחלף הזמן יחסינו התהדקו. הערכתי אותו. אהבתי אותו. בכהונתו כנשיא המדינה היו לנו הרבה מאוד פגישות אישיות, לפעמים עמוק אל תוך הלילה. פגישות מרתקות, מעמיקות, שבהן למדתי להכיר את האיש, להכיר את סיפור חייו ולשמוע את הגיגיו.

רק לפני חודשיים הגעתי עם רעייתי להשקת מרכז פרס לשלום ולחדשנות. חלקנו חזון משותף – חזון של קדמה וטכנולוגיה. שמעון ראה את התייצבותה של ישראל בחזית הקדמה הטכנולוגית והמדעית, בצדק, כמפתח לרווחת האנושות, כמפתח לשלום. באותו מפגש נפעמתי מהסקרנות שלו, מהיכולת שלו להירתם לחזון של עולם העתיד. לאחר הטקס ישבנו שעה ארוכה, נדברנו להיפגש שוב, כדי להמשיך ולקדם את חזוננו המשותף לטכנולוגיה ולחדשנות – וכן, גם לשלום.

לצערי, המפגש הזה לא יתקיים. התפילה שנשאתי בשם אזרחי ישראל כולם מעל בימת האו"ם, התפילה שנשאתי להחלמתו לא התגשמה. אבל נחמתנו היא בכך שכל כך הרבה דברים בחייו של שמעון כן התגשמו. ובשבע שנותיו של שמעון פרס כנשיא המדינה הייתה לו עדנה. הוא זכה לאהדה ציבורית חוצת מפלגות, חוצת מגזרים. אהבת העם הייתה נתונה לו וחיממה את לבו.

שמעון היה איש של חזון, הוא היה איש של שלום, הוא היה גם איש ספר ואיש רוח, והרי בלעדי שניים אלה לא תיתכן תקומה לאומית. בשל כל הסיבות הללו שמעון זכה להוקרה בינלאומית חובקת עולם. ראשי מדינות ביקשו את קרבתו, חלקו לו כבוד. יחד איתנו רבים מהם ילוו אותו בדרכו האחרונה למנוחת עולמים באדמת ירושלים. פועלו של שמעון יישאר איתנו דורות רבים קדימה. דמותו תהיה נצורה תמיד בלבי וחקוקה בלבנו לעולמי עד.