מסר לשנה החדשה: תמימות מובילה לשלמות

במסגרת חשבון הנפש שהיהודי עושה לקראת הימים הנוראים, שומה עליו לבדוק עצמו האם אכן קיים את המצווה החשובה "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" (דברים ח"י י"ג). מפרש הסיפרי "כשאתה תם – חלקך הוא עם ה' אלוהיך". מפרש רש"י "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ואל תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו".

אדם הראשון נולד בין השמשות ערב שבת. מאז אותה שבת אנחנו חוגגים ביום הזה את ראש השנה. יום הולדת אדם הראשון. יציר כפיו של בורא העולם נוצר כצלמו וכדמותו. מורכב מגוף ונשמה. מטבע הדברים, אדם נולד לעולם הזה, הוא למעשה נכנס לעולם של חומר. הגוף מספק צרכיו החומריים ללא קושי אבל מה עושה הנשמה, איך היא מספקת את צרכיה?!

לא בכדי נולד אדם הראשון לתוך שבת מנוחה. ההיגיון אומר שהוא היה צריך להיוולד ביום העבודה הראשון בשבוע כדי שבשבת קודש, היום האחרון בשבוע, יוכל לנוח מעמל השבוע. אלא מאי? הבורא ית"ש חישב מסלול באופן שונה מהמחשבה החומרית. הוא החליט לברוא את היצור האנושי אל תוך השבת קודש, למען ידע האדם שאפילו בעולם הגשמי יש ליום הרוחני של השבוע השפעה רבה על איכות חייו, יותר מימי החולין העסוקים החומר.

עוד באתר:

ניצול ציני

תיעוד: מחבלים מעמיסים נשק על אמבולנס ונוסעים

קובי פינקלר

נס בכביש

רכב המחוסלים התנגש באוטובוס, הנוסעים ניצלו

גדי פוקס

צפו בדברים

נתניהו חושף את המסמכים: "מדוע בג"ץ עצר את הבדיקה?"

שלמה ריזל

"סליחה שנבהלתם"

צפו: האדמו"ר התמוטט באמצע הנאום, חזר והתנצל

אלי יעקובוביץ

מדוע? – חשש הבורא יתעלה שמו, שמא יסבור האדם שאם יעמול קשה וירדוף אחרי העושר הכלכלי, יהיה לו בית גדול ויפה, מכונית מפוארת ומשוכללת, וכשהוא מושפע בשפע חומרי רב, הוא יהיה מאושר יותר ואיכות חייו תשתפר. לכן, הפך את הסדר ואמר לאדם: ראה! הורדתי אותך אל העולם התחתון, לא כדי שהחומר ישלוט ברוח אלא במחשבה שהרוח ישלוט בחומר. לשם כך נוצרת! יצרתיך אל תוך השבת קודש כדי שתשעבד גופך לרוח ולא להיפך.

"עיני ה' אלוהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" (פרשת עקב) מדוע לא נאמר "בכל השנה" ללמדך מראשית השנה נדון מה בסופו. עתים לטובה עתים לרעה (ר"ה י"ז ב'). "ואמר רבי יצחק : אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה" (שם ט"ז ב'). ואפילו אם גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד האדם לחטוא, אין דן אותו אלא לפי מעשיו של שעת הדין ביום ראש השנה.

כמו שנאמר (ברא' כ"א י"ז) על ישמעאל כשעמד למות מצמא, אחרי שגורש עם אמו הגר מבית אברהם, ובא המלאך ואמר לה "אל תיראי כי שמע אלוהים אל קול הנער באשר הוא שם". באין מושיע, באין כל ציפייה לישועה, כביכול אין ברירה וישועת ה' באה כהרף עין. ה' שמע תפילת הגר להציל את בנה ממוות אף על פי שעתידים צאצאיו להרע לבני ישראל, יען כביכול אין ברירה וישועת ה' נאלצה לחלצו מן המיצר. המדרש בבראשית רבה (נ"ג י"ד) מספר שמלאכי השרת באו לפני הקב"ה ואמרו לו: ריבונו של עולם, מי שעתידים להמית את בניך ישראל בצמא, אתה מעלה לו באר? אמר להם הקב"ה: הצדיק הוא או רשע? אמרו לו: צדיק אמר להם: באשר הוא שם. איני דן את העולם אלא כפי שהוא באותה שעה. כן הדין אצלנו. בראש השנה הבורא דן אותנו כפי המצב בו אנחנו מצויים ביום הדין. וגם אם גלוי וידוע לפניו שנחטא בעתיד, אין בעובדה זו להשפיע על גזר הדין שיינתן בראש השנה הקרובה הבעל"ט. אם צדיק הוא בשעת הדין, ייגזר דינו לחיים (ערוך לנר). כלשון התלמוד ירושלמי במסכת ראש השנה; מי שעומד לפני הבורא ביום הדין "זך וישר" אין ספק שייגזר דינו לחיים טובים ויזכה לשנה טובה ומבורכת.

עדים אנחנו שכל שנה מתחילה בחודש של קדושה, החודש השביעי, תשרי, המוגדרת כשבת של החדשים. מלאה בחגים. עשירה במצוות. להוכיח לנו שאכן הרוח עולה על החומר. תפקידנו להאציל את החומר ברוח טובה. ציווה לנו בוראנו, הנותן חיים לכל חי, לקדש את החומר ברוחניות.

"וכי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך" (ויקרא כה ב) לכאורה היה צריך הכתוב לכתוב קודם שש שנים תזרע ואחרי כן ושבתה הארץ. מדוע הקדים הכתוב שמיטה לעבודה? – בבוא האדם לעולם הזה, מוטלת עליו החובה לבנות את עצמו באופן שיהיה לו אוכל בגדים וקורת גג, אחרי שירכוש את הרכוש והאמצעים הדרושים למחייתו, יוכל להרשות לעצמו לנוח מעמל יומו. לעסוק ברוח. אם לא יחרוש ויזרע מאין יבוא האוכל לפיו אלא שבאה התורה ומלמדת אותנו שהעיקר אלה הם החיים הרוחניים המזינים את הנשמה. אין לנו חיים לולא הנשמה בקרבנו. ורק אחרי כן עלינו לענג את הגוף.

כל עוד הנשמה בקרבי מודה אני לפניך מלך חי וקיים. אם הרוח היא עיקר חיינו נוכל לצפות לברכת ה' עלינו מעל לטבע. קודם נשתחווה ונכרעה לפני ה' עושנו. ואחרי כן עם תעצומות הנפש של "בצלמנו כדמותנו" נתעלה למדרגת המלאכים בשמים, ביום הכיפורים שבת שבתון. או אז נוכל להחזיק מעמד בעולם הגשמי והגס. לשרוד שנת פעילות נוספת. ללא האנרגיות מהיום הקדוש. ללא חרדת הדין בתקיעת השופר מרטיט הלב. ללא קבלת עול מלכותו עלינו, אין רוח ה' עלינו או אז נצלול במרוץ החיים לתהומות לא שיערום אבותינו, עד גיא צלמוות.

תמימות זו המידה המסוגלת להוביל אותנו בסבך שאון החיים אל חוף מבטחים. להעניק לנו חוסן רוחני עמידות ויציבות. תמימות של תינוק. תמים תהיה עם ה' אלוהיך. וחותם יד כל אדם בו, ונתנה תוקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום. משמע, האדם חש בשעת הדין התעלות רוחנית, לכן הוא מצדיק את דינו (עירובין י"ט א) אפילו רשעים שנידונו לגיהנום אומרים: יפה דנת יפה חייבת. לא נוהגים בטיפשות ומכחישים את החטא ובכך מוסיפים חטא על פשע. מודה ועוזב ירוחם. אני יוסף העוד אבי חי – ולא יכלו אחיו לענות לו. ידעו גם ידעו כי צדק אחיהם. בשעה שדנו את יוסף למוות לא חששו לחיי אביהם יעקב.

אל לו לאדם לחיות חיים של סתירות. חיים של ניגודים. זו מכה אנושה עבור רוחניותו. באין נשמה בריאה גם לגוף בריא לא יזכה. המאמין, זה המכתיר את בוראו למלך עליו ביום הראשון של השנה, חי חיים מושלמים. חיים אחידים ומאוחדים. מעשה שזור במעשה הבא אחריו. על אברהם אבינו כתוב "בא בימים" בא עם כל הימים. כל יום קשור ביום הבא אחריו. מרגע היוולדו ועד יום מותו, חי כאילו היה יומא אריכתא. חיים שלמים.