מבקר המדינה • טור ביקורת שבועי: נחפשה דרכינו ונשובה

הרבה פעמים בחיים אנחנו נשלחים לחפש דברים.

לחפש מסמכים בארכיון, לחפש מתנות ישנות במחסן כדי שאלה שנתנו אותן לא יעלבו כשהם באים לביקור פתע, לחפש מה לאכול כשהבטן מתחילה לקרקר, לחפש כיוונים חדשים בחיים ולחפש את החברים שלנו. ולקוות שגם נמצא אותם.

אבל בעידן הטכנולוגי המהיר והעצבני של ימינו- כמעט אף אחד כבר לא מחפש דרכים. מי מהקוראים זוכר את הפעם האחרונה שמישהו עצר אותו ושאל איך מגיעים למקום כלשהו? פעם זה היה קורה כמעט כל רגע ואפילו יש אנשים שזה קרה להם ברגע לא ממש נעים ונוח כמו למשל בשבת ואז הם היו צריכים להיזכר מהר בשיעור של הרב או פשוט להיזכר בברכה לנפתלי, להפוך לאילה שלוחה ולמהר לחפש להם דרך-מילוט מהמצב המורכב כאתרוג שלא ראוי לברכה.

יכול להיות שהסיבה שחדלנו לחפש דרכים נעוצה בכך שהפכנו להיות תלוים כל-כך במסכים ובישומים שכל מטרתם היא לחשוב במקומנו, ועוד יותר מפחיד לחשוב שהתרגלנו לעשות זאת גם בנושאים מהותים שקובעים את גורלנו ועתידנו, וגם בנושאים אישים וחשובים לא פחות כמו אמונתנו והשקפתנו היהודית.

ברגע שאנחנו שמים את מבטחנו במכשיר אלקטרוני, יהא חכם וחושב שהוא יודע הכל ככל שיהיה, אנו מנטרלים את המתנה היחודית ולצערי הלא-כל-כך מוערכת כל השנה וכל הזמן שהעניק לנו הבורא יתברך. הכוונה כמובן לחופש-הבחירה המכונה בדרך-כלל: בחירה-חופשית.

בישראל השאיפה היא לקיים בחירות לכנסת אחת לארבע שנים, ובאמריקה בוחרים נשיא בשיטה מסובכת כל-כך שלא בטוח שהמועמדים עצמם מבינים אותה. ואולי הם גם לא צריכים- כי שם לא ממש מדברים על חיפוש דרך אלא מי עושה יותר רעש ומספק הצגה יותר טובה מיריבו. אבל מה שאנחנו לא תמיד זוכרים שבלי קשר לדמוקרטיה- אנחנו עושים בחירות בכל-יום. לא משנה אם זה נעשה לבד או ביחד, אבל הבחירות שלנו משפיעות על איך שהיום שלנו יראה בסופו, איך נרגיש שיגיע זמן לישון, ואיך נקום בבוקר שלמחרת ונגיד לעצמנו: יהי רצון שבעזרת השם היום הזה יהיה טוב כמו היום הקודם. ואולי אפילו טוב יותר אם זה מה שנבחר לעשות ממנו.

אך למרבה הצער נראה שבמשך השנים והדורות הפסקנו לומר נעשה ונשמע והחלטנו להפסיק לחפש יותר מדי, ופשוט להסתפק במה שיש לנו בידים שבשנים האחרונות הפכו להיות מחזיקי מכשירים שהתפקיד העיקרי שלהם זה להעלים את האישיות שלנו בתוכם. הם גם טובים בלהעביר לנו מידע על מה שאנשים אחרים מחליטים בשבילנו- לרוב בלי לשאול מה דעתנו דרך אגב- ואנחנו לא מחפשים איך לשנות את המציאות סביבנו ולהחליף את הדרכים הישנות במשהו חדש וטוב אלא מקבלים אותה כמו שהיא וזורמים עם הדרך הנוכחית גם אם היא תוביל אותנו למבוי-סתום כל פעם מחדש.

יש פעמים שאנשי העולם הגדול באים לכאן ומנסים לכפות עלינו בכוח לחפש דרכים חדשות- ולפעמים מדובר בדרכים שבכלל לא מתאימות לנו ואפילו מסוכנות- אבל מה אכפת להם? הם באים לכמה שעות במטוס, מדברים יפה ובשפה גבוהה, ואחר-כך ממשיכים בדרכם בלי שיצטרכו להתמודד עם הבעיות בדרך שכפו עלינו. ואנחנו במקום לצעוק ולחפש נתיבים טובים משלנו, עושים טובה, נכנעים בפניהם, ושוכחים שיש לנו את זכות הבחירה לומר להם שיתעסקו בעניינים שלהם ולא ינסו לשנות בכוח את דרכינו שהוכיחה את עצמה היטב כשהלכנו במדבר. בלי טלפון עם GPS. אולי זו הסיבה שלקח לנו בערך 40 שנה למצוא את הדרך הביתה.

השורה התחתונה היא שצריך לחזור לחפש את הדרכים הפשוטות לטוב. ונכון שזה נשמע מאד פשטני- אבל מי שמאמין שאפשר למצוא דרך- יצליח להגיע אליה גם בלי עזרה מגוגל.

עצה למחפשי דרך

מי שתמיד מחפש תשובה וטועה כל פעם מחדש- צריך ללמוד לחפש יעדים  ב-waze בלי שגיאות

גמר-חתימה טובה!