כששואלים את מענדי קרומבי מבית חב"ד סרי לנקה על סוכות, הוא נזכר בחוייה שלו מלפני כמה שנים.
רשות הדיבור לרב קרומבי: החלטתי לנסוע לארוגם ביי – כפר דייגים ובו גולשים ישראלים רבים, במרחק כ-10 שעות נסיעה (314 ק"מ), על מנת לברך עם המטיילים הרבים על ארבעת המינים.
קודם הנסיעה ביקשתי מאחד מהגולשים שיבנה שם סוכה עבורי ועבור כל מי שירצה לקיים את מצוות הישיבה בסוכה, אירגנתי תיק עם ציוד, אוכל וכמובן ארבעת המינים, והתכוננתי לצאת לדרך.
עוד באתר:
טרם היציאה, אשתי ראתה ששמתי את האתרוג בתוך השקית שלו בתיק, ודאגה שמא הוא יפסל (אתרוג אחד נפסל כבר בחג, כאשר הפיטם שלו נפל), ולכן הוציאה אותו מהתיק על מנת לשים אותו בקופסא.
יצאתי לדרך ואחרי נסיעה של לילה הגעתי לארוגם ביי. היהודים שם שמחו מאוד לראות אותי, ומיד באתי להוציא את ארבעת המינים על מנת לברך איתם, אך לצערי הרבה האתרוג לא נמצא… התברר שאשתי שהוציאה את האתרוג, לא החזירה אותו.
מה עושים? אני במרחק גדול מאוד מהבית חב"ד, ולא ייתכן שאפסיד את מצוות ארבעת המינים בחג, ושהמטיילים הרבים שעבורם נסעתי כל הדרך לא יברכו.
התקשרתי לאשתי, וביקשתי ממנה שתזמין מונית שתביא את האתרוג לארוגם ביי, ושתבקש מהנהג שיסע במהירות המירבית על מנת להגיע לפני השקיעה וכך נספיק לברך.
עמדתי במרכז הכפר עם מספר ישראלים, וחיכינו בציפיה דרוכה לבוא המונית. ואכן, אחרי שש וחצי שעות, בשעה ארבע וחצי אחר הצהריים, המונית ובה האתרוג הגיעה. את שימחתנו לא ניתן לתאר. רקדנו עם האתרוג מרוב שמחה….
כשהתפנתי לשלם לנהג, הוא התפלא מאוד ושאל: "למה צריך לשלוח לימון מקולמבו במונית ספיישל, שעולה 250$?!".
לך תסביר לו…
