את הבוקר הזה בחרתי לפתוח בכמה מילים שכתבתי לאחר התוכנית עניין משפחתי מיום האתמול.
בשעה השנייה של התוכנית התארחה אצלינו באולפן, ד"ר נתנאל, מנהלת המרכז הרפואי 'אלפא בריין סנטר לשיפור תפקודי המוח. מדובר בשיטת נוירופידבק ייחודית ומתקדמת המטפלת בבעיות של קשב וריכוז, דכאון חרדות, נדודי שינה, התמכרויות ועוד..
אחת המאזינות שעלתה לשידור הייתה אישה כבת 60 פלוס ששיתפה אותנו וסיפרה שכבר מס' שנים היא סובלת מדכאון. היא מטופלת בכדורים ולא ממש עוזר ואז היא סיפרה שבמשך כל השנים הללו, בערך 5 שנים, היא לא שיתפה אף אחד מהמשפחה או מהסביבה הקרובה. אף אחד לא יודע שהיא סובלת מדיכאון. וכאן המאזינה פרצה בבכי.. החזקתי את עצמי שלא לבכות ביחד איתה. גם לד"ר נתנאל היו דמעות בעיניים…
עוד באתר:
היא ניסתה לשאול אותנו האם היא נוהגת נכון בכך שהיא מסתירה.
אמרתי לה שאני לא רופאה, וגם לא פסיכולוגית אבל באופן אישי אני ממש ממליצה לה לשתף את בני משפחתה. הסברתי לה שהאנרגיה והנטל הזה של ההסתרה גובים ממנה כ"כ הרבה אנרגיה וכוחות מיותרים. המחיר שהיא משלמת כבד מידי.
המשכתי ואמרתי שאני בטוחה שהמשפחה שלה אוהבת אותה ותשמח לתמוך בה גם בתקופה הזו.
והבנתי שהנושא הזה של הסטיגמה במגזר שלנו גם אם חל בו איזה שינוי, אנו עדיין רחוקים..
אז נכון שנחנך המרכז לבריאות הנפש של מעייני הישועה, ונכון שכל הרבנים מכל המגזרים השתתפו בחנוכת הבית ונתנו את ברכתם.
ונכון שביום בו הרמנו כוסית במרכז הרפואי לקראת השנה החדשה הגיעו לבית החולים שני המטופלים הראשונים ואני לא יכולתי שלא להתרגש. הבנתי שעשינו כברת דרך..
ובאותה נשימה אני אומרת אם אותה גברת דואגת להסתיר את הדיכאון שלה במשך כמעט 5 שנים, אזי אשמים אנחנו..
אם הייתה בנו יותר הכלה, יותר מקום להבין שזה יכול לקראות לכל אחד. אף אחד לא בוחר בזה. זה יכול להיות דכאון אחרי לידה, זה יכול להיות דכאון בעקבות משבר, בעקבות קושי, מתח ועוד.
ולא רק דכאון. כל הנושא הזה של הנפש, של חרדות, התמכרויות, די כבר לסטיגמה!
בואו נקבל את האחר, את השונה, ואני אפילו לא מרגישה נוח לומר אחר ושונה. כי ככולנו אחרים ושונים וכל אחד בא לעולם הזה עם ההתמודדויות שלו.
ואין ספק שמשפחה וסביבה תומכת זה האלף בית של הדרך להחלמה.
ועוד משהו.
אני לא חושבת שאפשר באמת להסתיר. פעמים בגלל הנסיון הזה לשמור בסוד, הדברים יוצאים מפורפורציה ומתגלגלים החוצה כמו כדור שלג שקשה לעצור אותו.
בחוה"מ האחרון הלכתי עם בנותי להקרנה של טלי אברהמי בבני ברק.. הסרט עלה קטן. אז מעבר להתפעלות שלי מהיכולות של טלי אברהמי, מהתפאורה, התלבושות, ההפקה הנהדרת, כל נושא הסרט היה בעצם סביב הנושא של הסטיגמה. הסרוב של האמא בסרט לקבל את הרעיון שאולי לילדה ישנו קושי הדורש טיפול קצת אחר..
שמחתי מאוד לראות מאות נשים יושבות לצפות בהקרנה. ואם הסרט הזה שינה למישהי ולו במעט את החשיבה, אם הסרט הזה יגרום למישהו להכיל יותר, להבין יותר, אז טלי את עשית את שלך! החזרת לקב"ה את הוצאות נסיעתך לעוה"ז.
ואנחנו עלינו מוטלת הזכות והחובה לשנות את הגישה, לפתוח את הראש ובעיקר את הלב.. ושהקב"ה ישלח רפואה שלמה מן השמים רפואת הגוף ורפואת הנפש…
אמן!!!
