10 דברים שרציתם לדעת על הרה"ק ה'בת עין' זי"ע

איש חסיד היה בצפת, רב חסידי לקהילה שהעריצה אותו. יש שכינוהו "בת עין" ויש שכינוהו אד"מ. המונים נוהרים היום לקברו לאחר שבשנים האחרונות הפך המקום לתל תלפיות, לא מעט בזכות הרה"צ רבי אלימלך בידרמן. דוד גדנקן עם 10 דברים שרציתם לדעת על רבי אברהם דב מאבריטש זצ"ל.

א. בשנת תק"ך (1760) נולד בעיירה חמלניק שבחבל ויניצה שבאוקריאנה, ילד לרבי דוד שידוע היה בכינויו רבי דוד מגיד מישרים. אם התינוק הייתה ביתו של רבי נתן נטע מאבריטש תלמיד ידוע של הבעל שם טוב.

ב. הילד נקרא אברהם דב . כשבגר והתגלה כנער מתמיד בלימודי התורה החל ללמוד אצל רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, מי שייסד לימים את חסידות צ'רנוביל. בהמשך למד גם אצל בנו רבי מרדכי מצ'רנוביל וכן זכה ללמוד תוקרה מפיו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב.

עוד באתר:

יוצא דופן

מאזינים לזאנוויל: הרבי שלא תועד מעולם לצד ר' דוב

אליעזר חסיד

צפו ותתחזקו

החטוף בקריאה מרגשת: "שנתיים חלמתי להניח תפילין"

פנחס בן זיו

שו"ת מיוחד

מרן הגר"ד לנדו: "הם פראי אדם. לא ישקטו להם". צפו

נתי קאליש

מרגש ומעצים

"הילד הזה" • שמוליק סוכות בסינגל ראשון מהאלבום החדש!

אליעזר חסיד

ג. כשקיבל סמיכות לרבנות שימש כרב בשתי ערים באוקראינה . בעיר ז'יטומיר ובעיר אבריטש שבמחוז ז'יטומיר. בכל דרשותיו ובכל כתביו הביע את אהבתו לארץ ישראל ואת חלומו ושאיפתו לעלות לארץ הקודש.

ד. בשנת תקצ"א ( 1830) זכה להגשים חלומו ולעלות לארץ ישראל. רבי אברהם דב בחר להתיישב בעיר צפת. עדת החסידים קיבלה אותו בהתלהבות רבה ומינתה את רבי אברהם דב מאבריטש כרבם ומנהיג עדתם.

ה. בשנת 1839 ביקר השר משה מונטיפיורי בארץ ישראל, ביקורו השני בארץ, במטרה לעזור לקהילות היהודיות בירושלים, ביפו, בטבריה ובצפת . כאן פגש את רבי אברהם דב. את התרשמותו מרבם של חסידי צפת כתב מזכירו האישי ד"ר אליעזר הלוי. וכך כתב: " האיש הזה (הכוונה לרבי אברהם דב) הוא אחד האנשים המלומדים והיקרים אשר ראיתי מעודי ויהי הנקל לו לעבוד את עבודת העדה בלי כל קבלת פרס מקופת הקהל והנה הוא עוד מחלק את אשר לו עם עניי עמו.

ו. בשנת תקצ"ד(1834) גזר שליט מצרים,מוחמד עלי באשא (או בשמו התורכי: כמהאט עלי פאשה) כי על כל איכרי ארץ ישראל ערביים ויהודים כאחד להתגייס לצבאו. מטרת גיוסם היה רצון השליט המצרי להרחיב גבולות מצרים. הפלאחים הערביים החליטו למרוד נגד הגזירה והחלו פרעות. בח' בסיוון ( 15 ביוני 1834) נכנסו הפורעים לצפת והחלו לשדוד ולבזוז את נכסי התושבים היהודיים. הם השאירו את יהודי צפת בלבוש דל. את רבי אברהם דב השאירו ללא בגדיו. יהודי טבריה נחלצו לעזרתו ושלחו לו בגדים.

ז. לאחר הפרעות והביזה הגדולה מצא רבי אברהם דב מקום מסתור בחצרו של הקאדי (השופט) המוסלמי. בחצר זו נאספו עוד רבים מיהודי צפת. לאחר כמה ימים נאלץ הקאדי לפנות מחצרו חלק מהשוהים בה. בתוך המפונים ע"י הקאדי היו חסידיו של רבי ישראל משקלוב. רבי ישראל היה רבם של העדה האשכנזית בצפת וזכורה הטרגדיה שחווה במגיפת הדבר שהייתה בצפת בה שיכל את רעייתו וארבעה מילדיו. רבי אברהם דב ברח עם משפחתו והתחבא בחורבה מטה ליפול ליד צפת. בבגדה של רעייתו מצא קצת כסף מה שאיפשר לו לקנות מעט לחם ושמן. כצדיק אמיתי חילק מקצת הממון לשוהים עימו בחורבה. בעזרת השתדלותו של רבי ישראל משקלוב שחררו השלטונות את יהודי צפת, היה זה בי' בתמוז. יהודי צפת קבעו יום זה כיום חג והודיה לדורות.

ח. לאחר השחרור, פנה רבי אברהם דב במכתב לשר משה מונטיפיורי בבקשה לעזרה ולתמיכה על מנת לשקם את היישוב היהודי בצפת. צרות היהודים לא פסקו. בעקבות הוראת הגיוס של מוחמד עלי שליט מצרים , נאלצו גם בני העדה הדרוזית לברוח ממקומות חיותם בהר הלבנון ובחורן. כך החל כעין מרד דרוזי, במסגרת זו הגיעו גם לעיר צפת והחלו לבזוז את יהודי העיר. הרב אברהם דב הודיע ברבים כי הוא מתנגד לעזיבת היהודים את צפת. קיימת עדות כי הרבי נתפס ,עונה קשות וסיכן את נפשו נול איומי הרצח ולא נכנע.

ט. מנת הייסורים של יהודי צפת לא פסקה. בכ"ד טבת שנת תקצ"ז (1 בינואר 1837) הייתה בגליל העליון רעידת אדמה נוראה. תוצאותיה הטרגיות היו שרבים מבני הקהילה נהרגו ברעש . למעשה העיר צפת ,כמו העיר טבריה, נחרבו כמעט כליל. יהודי צפת שניצלו סיפרו כי הרב אברהם דב שהה בזמן הרעש בבית מדרשו בתפילת המנחה. כשחשו המתפללים את הזעזועים הראשונים , ציווה הרב את המתפללים להתאסף סביבו ולהשתטח על הריצפה. חלק מבית המדרש התמוטט אבל החלק שבו שהה הרב וחסידיו שהצטופפו בהוראתו לידו,נשאר עומד על תילו. לימים תלו החסידים שלט על קירות בית המדרש ובו כתבו: "מה נורא המקום הזה, בית מדרש של רבי אברהם דב האדמו"ר מאווריטש זצ"ל, שחזה את הרעש הגדול על צפת תובב"א בשנת תקצ"ז ובזכותו הגדולה ניצל חצי ביהמ"ד מחורבן והאדמו"ר ותלמידיו שרדו בחיים.

י. הכינוי הידוע ביותר של רבי אברהם דב מאבריטש היה בעל ה"בת עין". ספר זה הוציא הרבי עוד באוקראינה ונידפס בדפוס מעזריץ' הידוע. עיקרו של כתב זה הוא אהבתו של הרבי לארץ ישראל ואת המצווה לעלות ארצה ולקומם עפרה מצווה שאכן קיים גכל רמ"ח ושס"ה . בשנת תר"א פרצה מגפה איומה בעיר צפת , רבים מיהודי צפת , אלה שנותרו לאחר רעידת האדמה ( רבים עזבו לירושלים) נפגעו במגפה . גם רבי אברהם דב נפגע במגיפה. לאלה שבאו לסעוד את רבם הבטיח כי הוא יהיה הקרבן האחרון בה. ביום י"ב כסלו תר"א ( 1840) החזיר הרבי את נשמתו לבוראו . ( היום לפני 176 שנים). רבי אברהם דה זצ"ל נקבר בבית הקברות עתיק בצפת . הוא נטמן במערה בה טמונים גם רבי דוד שלמה אייבשיץ בעל ה"ערבי נחל" ורבי אריה ליי מוואלטשיסק. רבי אברהם דה מאבריטש לא השאיר אחריו ילדים . זכותו , צדיקותו ואהבת הארץ תגן עלינו לדורות רבים, אכי"ר.