עולם חסד יבנה

חז"ל אמרו: "כי יותר ממה שבעל-הבית עושה עם העני, עושה העני עם בעל-הבית. יותר ממה שהאורח זקוק לבית להתארח בו, זקוק בעל-הבית לאורח לשבת"

לפני חודשים אחדים קניתי את הספר ר' אשר, בהמלצתה של חברה, מורת דרך – הגב' רחל בולטון. הספר מספר את סיפורו של ר' אשר פריינד, מייסד יד עזרה.

בשנות השישים יסד ר' אשר פריינד, המכונה ר' אושר, את מוסדות "יד עזרה". מוסדות אלה כללו בית דפוס ומטבח, אשר העסיקו פגועי נפש לשם שילובם בחיי הקהילה. כמו כן, הוקמו בשליחותו מרפאות שיניים מוזלות, מפעל לחלוקת מזון לנזקקים, בית הכנסת "אורחים" במירון וישיבה בשכונת ימין משה בירושלים, וכמובן המותג הכי מוכר אולי שמזוהה עם "יד עזרה" – אולם שמחות שערך לראשונה אירועים במחירי עלות בבני ברק.

המשפט 'עולם חסד ייבנה' היה שגור על פיו של ר' אושר. 'היום אני לא יכול להסתדר-אתה עוזר לי', נהג לומר, 'מחר כשאתה תסבול מדוחק ומחסור-אני אעזור לך', רק בדרך של 'איש את רעהו יעזור ולאחיו יאמר חזק' העולם יכול להתנהל.

השקפתו של ר' אושר הייתה שעשיית החסד, משפיעה הרבה אמת והרבה כוח. האדם צריך הרי כוחות כדי לפעול, ואם אתה מתמסר עבור השני, מוותר למען השני, שובר עצמך ומעביר על מידותיך למען השני, אתה עושה בעצם דברים נגד עצמך, והפעולות הללו משפיעות כוח מיוחד!

באנה ננסה לדמיין את הסיטואציה הבאה-

ביתו של ר' אושר ביום רגיל, השעה 11 לפני הצהריים, הבית מלא באנשים המחכים במתח וציפייה לשפוך את ליבם בפני ר' אשר ולהתייעץ איתו על עניינים חשובים ומהותיים, ואפילו בנוגע לשאלות של חיים ומוות ממש.

בפינת הבית יושבת אישה וממיינת תפוחי עץ מתוך ערמה ענקית, פתאום, היא נוטשת את פינתה נכנסת לחדרו של הרב וטוענת באוזניו 'שאין מה לעשות התפוחים מקולקלים'.

ר' אושר לא מתרגז על ההפרעה הבלתי צפויה. להפך. 'לא כל התפוחים מקולקלים', הוא משיב לה בנחת, 'יש גם תפוחים טובים,ובכלל, גם באילו הפגומים, ניתן להשתמש. ניתן להסיר את החלק המקולקל ולהציל את החלק הטוב.'

ומי ירצה לאכול תפוח שחתכו ממנו חצי? מקשה האישה.

'אפשר לבשל מהם לפתן של תפוחי עץ' מסביר לה ר' אושר בחיוך טוב.

חשבתן שכעת היא כבר יוצאת החוצה?

ממש לא. מסביב אנשים רבים עם בעיות קשות ומורכבות שחיכו להקשבתו של ר' אושר אבל היא, עיתותיה בידיה, ואין לה כל כוונה לצאת בקרוב מהחדר.

סוגיית התפוחים לובנה אומנם, אבל כעת עולים ובאים סיפורים ארוכים ומעשיות טרחניות על כל ילדיה-

מה לעשות עם הקטן שאינו רוצה להסתפר? איך לנהוג עם הגדול שקורע את בגדיו? ומה יהיה עם הילדה בת ה-10 שמתאוננת על כאבי בטן כדי לא ללכת לביה"ס…

ריבונו של עולם…בחוץ יושבים אנשים עם בעיות חשובות ברומו של עולם, והיא מדברת על תפוחים? כאבי בטן? ומכנסיים קרועים?

ר' אושר, מצדו לא מתרגש, עונה בסבלנות לשאלות הנראות לעומד מן הצד טיפשיות כל כך ומקדיש לה את כל הזמן שבעולם…

בסוף, יתברר שזוהי אלמנה קשת יום שבעלה השאיר אותה עם בית מלא ילדים, ואין לה בפני מי לפרוק את הלב. ר' אושר ענה לה במקום בעלה המנוח, אבי הילדים שנמצא בשמים.

זהו חסד אמיתי, לנהוג עם חברינו כפי שנוהג עמנו הקב"ה. הקב"ה ברא את העולם במידת החסד, הוא מאריך אף ואפילו שפגמנו רבים, אין הוא מונע מאיתנו שפע רב מאוצרו הטוב, ונותן לנו את חיותו בכל נשימה ונשימה,

 

ספק אם יש מקום בעולם שיש בו מערך אדיר כזה של מפעלי עזרה וחסד על בסיס התנדבותי. בתי-תמחוי ומרכזים לחלוקת מצרכי מזון, גמ"חים (קרנות גמילות-חסדים) שמעניקים הלוואות בלי ריבית, ארגונים המסייעים ליולדות, מוסדות הכנסת אורחים ועוד. אתן יודעות מה, אין ספק. אפשר לקבוע בוודאות ש"מי כעמך ישראל" אין מדינה כארץ ישראל שיש בה מערך חסד מפואר כל כך.

כמו כל דבר אחר גם כאן הגנטיקה משחקת תפקיד. דמותו של היהודי הראשון, האבא של כולנו, אברהם אבינו, נקשרת עם שתי תכונות בולטות, הקשורות אחת בחברתה: האחת, אמונה לוהטת בקב"ה; והשנייה, נדיבות-לב בלתי-מוגבלת ורצון עז לגמול חסד, להכניס אורחים, לעזור לזולת.

אברהם אבינו מלמד אותנו לא לאבד את האמונה, לא לסטות מן השביל שבחרנו לנו ומאמונותינו הכנות. אם אנו מאמינים שזהו הדבר הנכון לעשותו, אזי זה אכן הדבר הנכון, גם אם לא נראה שנקבל על כך כל תמורה בעתיד הקרוב.

אברהם אבינו מזכיר לנו ש"יהודי צריך לעשות את מה שהוא צריך לעשות", בלי קשר לתוצאות. בין שנראה את פירות עמלנו ובין אם לאו, הרי שאם זה הדבר הנכון לעשותו, עלינו להמשיך בעשייתו.

אני באמת תוהה כיצד ניתן להעביר את ההרגשה הייחודית הזו. הרגשה שיש מי שדואג ונותן ביד רחבה, הרגשת ההקלה ולו במעט על ההתמודדות עם שלל הקשיים, הפחדים והצרות 'איש את רעהו יעזור ולאחיו יאמר חזק'.