רחל פסטג מתרגשת: "מה עובר לי עכשיו בראש"

מעבר דירה זה אף פעם לא קל, זה תמיד אפוף באלפי זכרונות , בפרידה מקירות הבית שספגו הכל בדממה, ומצד שני יש לחץ שהמעבר יהיה פשוט ויהיה יישוב טוב • תושבי עמונה אני איתכם

אתי קצבורג

ו' בשבט תשע"ז, 02/02/17 11:32 עודכן: 01/01/25 02:53

א+

א-

עמונה ,עוזבים את הבית Young Jewish men lock themselves up in the synagogue on the morning of the second day into the evacuation of the illegal outpost of Amona, on February 2, 2017. Residents of the West Bank outpost of Amona have been given 48 hours to leave the hilltop community ahead of its court-ordered demolition. Photo by Yonatan Sindel/Flash90 *** Local Caption *** òîåðä äúðçìåú îúðçìéí áéú ëðñú ôéðåé

כל מעבר דירה הוא מורכב ,הוא לא פשוט ,הוא קשה לעיתים.

כשנאלצים לעשות את זה בכח הדבר הופך לבלתי אפשרי כמעט.

אני דומעת אתכם תושבי עמונה.

מנסה למצוא את המילים שיקלו.

מנסה למצוא את התמונות שיביעו.

את המילים שיחבקו.

אני איתכם

מתוך הזדהות עמוקה משתפת אתכם במעבר אישי שלי.
***
זהו, עוברים.
נכון, זו לא הפעם הראשונה בה אני עוברת דירה. ועדיין כל מעבר תמיד מעורר בי תחושה של פרידה. של סיום. נכון אחרי כל סיום כזה ישנה התחלה חדשה ותקווה ובכל זאת..

נזכרת לפתע במעבר הקודם. יום לפני המעבר. הבית היה ארוז כולו. שורות של קופסאות קרטון ניצבו אחת מעל השניה. הבנות ישנו אצל הסבתא והייתי לבד. ישבתי על רצפת הבית מנסה להקליד כמה מילים אחרונות לפני שגם המחשב נאסף אל תוך קופסה.

כתבתי אז על איך חיים שלמים נארזים להם לתוך קופסאות גדולות יותר או פחות. תוך כדי אריזה ומיון אני שוב מעלעלת בתמונות שבאלבום. לא מבינה לאן ברחו כל השנים. כל תמונה מעלה בי נוסטלגיה.

הובלות מעבר דירה — רסיסים של זכרונות נדחסים בארגזים

אני מחייכת מאטה את הקצב. כמעט שוכחת שצריך להמשיך..

בית זה לא רק קירות וכמה רהיטים. בית זה חיים שלמים שאת יוצקת לתוכו. בית זה מערכות יחסים. חלקם מורכבות יותר, חלקם פחות. בית זה צחוק של ילדים (ונכדה..) וגם בכי.

בית זה זוגיות, זה משפחתיות, זה שבתות וחגים, זה אוכל ובגדים, שעורי בית ומבחנים, לימוד תורה ותפילות וכן בית זה גם דמעות (נשים..)

זכיתי והמעבר שלי היום הוא משודרג יותר. את מזמינה חברת הובלות והם אפילו אורזים לך את הבית. נכון, את עוברת לבית גדול יותר אני אומרת לעצמי. ועדיין פתאום צובט לי בלב.
לא, אין לי טיפים על 'איך עוברים דירה בקלי קלות' או 'איך אורזים את הבית ב 24 שעות'.

אבל היום אני כבר יודעת שבתוך כל הבלגן, כשיש לי מיחם למים חמים ואני יכולה לעשות כוס קפה (רצוי עם עוגיה) ולשמוע ברקע את מכונת הכביסה פועלת, בתוך הריחות והרעשים האלה אני יודעת שיש לי בית.

אני זוכרת לפני שנים באחד ממעברי הדירות, נכנסה שבת והיה סיר עם צ'ולנט על הפלטה ואז אמרה לי ביתי משפט שנחרט במוחי, זהו, כשאני מריחה את הצולנט שלך, אני יודעת שאנחנו "בבית".

ועוד מחשבה רגע לפני שחברת ההובלה מגיעה.

היום ממרומי גילי, אני יודעת שהקב"ה שבחר לי את הבתים הקודמים שלי, בחר לי גם את הבית הזה. הוא גם החליט עבורי באיזה יום אני אעבור דירה ואפילו מי תהיה חברת ההובלה. וגם אם משהו יישבר בדרך, ייסדק, או ילך לאיבוד, זה כנראה משהו שכבר לא שייך לנו. ואולי הוא מפנה את הדרך למשהו חדש שיבוא במקומו.

הסרתי דאגה מליבי (במיוחד אחרי שאמא הבטיחה לבוא לעזור לי..) אני מקווה, מאמינה ובעצם יודעת בבטחה שהמעבר הזה הוא כולו לטובה.

מאחלת לעצמי ברגעים אלה יישוב טוב, ושנזכה לשמוע בבית החדש שלנו רק בשורות טובות.

אשמח אם תשתפו אותי בתחושות שלכם, במעבר שלכם, איך אתן ביום כזה לצד התמונות והמראות הקשים?
רחל