יום ה"אדרבה" • אדם יכול להסתובב יום שלם עצבני – ולא לדעת למה!

זה מסוג הימים האלה שכולם רוצים להיות נורא נחמדים, נורא טובים, ולהסתכל על כל אחד במשקפיים ורודות, כן כאלה פלסטיק אופנתיות.

בציבור הכללי יש את יום המעשים טובים, בדור שלנו עם הלחץ והחיים המטורפים ויוקר המחיה ומשחקי ביבי והתעללות של מטפלים בקשישים, כל מה שצריך זה לעשות 'קאט' באמצע הסרט של החיים ולהחליט שכולם נחמדים היום ועוזרים לשני גם אם זה לא בטבע שלנו וגם אם זה לא בא לנו טוב בעין הרגע.

קשה מאד לחיות בדור שכל אחד רוצה את מה שיש לשני, שהקנאה אוכלת כל חלקה טובה; אנשים חיים אחד את השני בדרך ווירטואלית וחומדים כל מה שאין להם וגם מה שיש.

אז להמשיך לעשות מעשים טובים ולראות את הטוב של כל אחד.

קשה.

מאד.

ולכן צריך ליצור יום כזה שיעצור את כולם ויגרום להם לחשוב ולעשות טוב.

תפילתו המיוחדת של בעל ה"הנועם אלימלך" מתאימה לכל אחד, בכל זמן' התפילה שלו כל כך רלוונטית שאי אפשר להתחיל בלעדיה את היום. המילים הללו נוסכות שלווה ורוגע ואמונה שהכל מלמעלה.

"וְתַצִּילֵנוּ מִקִּנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְלֹא יַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עַל לִבֵּנוּ וְלֹא קִנְאָתֵנוּ עַל אֲחֵרִים, אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה."

בן אדם יכול להסתובב יום שלם עצבני, רוצה להרוג את כל העולם, לקלל את החברים שלו, שונא מכל הלב והוא לא באמת יודע למה, מה שנקרא "עצבני ולא יודע למה" .

כשהוא חוקר ויורד לשורש העצבים, כשהוא מנקה את כל המסביב הוא מגלה את האמת המכוערת.

בבוקר כשהוא יצא מהבית עבר מולו השכן עם מרצדס חדשה, עם גג נפתח, אורות כחולים. גלגלי מגנזיום. מושלמת.

ברגע אחד האוויר יוצא לו מהמפרשים, האוטו שלו נדמה כעגלה עם סוסה, הוא מרגיש נחות וכל מה שהוא מצליח לראות זה את מצב האובדראפט שלו.

ואז זה כבר גלגל.

הכביש נראה שחור, כולם מעצבנים ולא מתחשבים בו ובטוחים שהכביש של אבא שלהם, הכל נראה רע, והלב מתפוצץ מעצבים.

הוא שוכח שכולם בריאים בבית, והילדים שלו מביאים מאה במבחנים והבית שלו אחרי שיפוץ ונראה אחלה.

ככה זה קנאה צריך להנצל ממנה, להלחם בה, לא לשקוע בה ולכלות את העיניים ממנה.

פעם מישהו חכם אמר לי (ניסה להסביר להגיון של אשה, כן?):

"אם את רואה מישהי שגורמת לך לקנא במעשיה, תיגשי אליה, דברי איתה, תתחברי אליה, וברגע שתתקרבי למושא הקנאה – הכל ייראה לך פתאום הרבה פחות נוצץ".

תכלס', זה נכון כי העקבים של האשה לידי גבוהים יותר כי היא נמוכה ממני, ושמלת המעצבים מתבררת כ"שוק ראש העין". תסמכו עליי שזה כבר לא אותה קנאה, לא הייינו רוצים להתחלף עם אף אחד.

נכון שתשעה קבין של קנאה נטלו נשים ואני תוהה האם זה בגלל שהן לא מצאו משהו אחר לעשות או כי טיבן של נשים זה לבדוק כל הזמן מה יש שם לפני שהן בודקות מה יש פה.

כשמודעים לזה ששנאה של מישהו נובעת מקנאה טהורה.

וכמשתדלים כל יום לשנן את התפילה המרגשת הזאת 'אדרבה', זה סוד לחיים שלווים, זה הכי טרנדי שיש. לא להאמין כמה תפילה עתיקה כל כך רלוונטית ליום יום שלנו.

היא כוללת בתוכה כל יום את יום המעשים הטובים, ויום המשקפיים הוורודות ויום הקנאים הבינלאומי.

אדרבה, היא שמה את כולם בכיס.

וזה עיקר כוונותינו.