יש שפירשו (ספר "שנים מי יודע", מפרש ב') בחלוקה לארבעה בנים: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול שעשה בעל ההגדה, שעיקר החלוקה היא לשניים: חכם וסכל; חכם לטובה מול הרשע שהינו חכם לרעה ועיקר כוונתו לקנטר, וסכל יחולק גם הוא לשניים: החושק לדעת ושואל (תם) מול מי שאינו חושק לדעת כלום (שאינו יודע לשאול).
ורבו הפירושים בעניין זה, הצד השווה ברובן ככולן, כי ישנה איזו טרוניה על האחרון וכי משום שאינו יודע לשאול נבוא איתו חשבון (יש מהראשונים שכתבו שהינו כסיל, חוטא ועוד).
וכל זאת למה?
עוד באתר:
הנקודה העיקרית בתשובה לשאלה זו עוסקת בעיקרה ובמהותה של ההתנהלות בחיי היום-יום בכלל ובלימוד התורה הק' בפרט.
הנה נדרשנו: "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך". היינו: מוטלת עלינו החובה לשאול, להיות 'שואל'.
מרן הגר"ש שקופ זצ"ל בהקדמתו ל"שערי יושר" כותב: וכי מה העניין שמצינו תנאים ואמוראים שדרשו מתלמידים שיוליכו כליהם לבית המרחץ וכדומה ושישמשו אותם? אלא אומר ר' שמעון, הם הרגישו שהם לא 'שואלים' ובשל כך אינם 'מבקשים' ואת דבריהם יבינו ויפנימו רק מי שהוא 'מבקש' ובפעולה זו של השימוש ייהפכו התלמידים ל'מבקשים'.
בזה גם מתרץ הגר"ש את הגמ' שאברהם אבינו ביקש זיקנה (אברהם זקן בא בימים), כדי שהתלמידים יהיו מבקשים מראש ישיבה בעל הדרת פנים". שהרי "אם הרב דומה למלאך ד' צבקות יבקשו תורה מפיהו…"
זכורני כשהייתי נער פגשתי באדמו"ר מאמשינוב וביקשתי הכוונה. אמר לי אז האדמו"ר שליט"א: 'וקנה לך חבר', אל תקרי 'וקנה' (ו' בשורוק) אלא וקנה (ו' בסגול).
מה הכוונה? שהמקל יהיה חבר שלי? להיות מזוכיסט ולחפש מישהוא שירביץ לי? אלא הפירוש הוא להיות בהכנעה, וזה מהותו של הרעיון להיות 'שואל' ו'מבקש'.
כשאני 'שואל ומבקש' אזי אני 'כלי קיבול'. זה מהלך נכון לחיים ובכל תחום הן ברוחניות והן בגשמיות.
מה אם כן אנו אומרים ?!
שצריך להיות "מתעניין", להיות "יאכנע", ולא להיות "ושאינו יודע לשאול". אבל בל נשכח שהכל במסגרת ההלכה ובטעם טוב. הורי שליט"א היו אומרים תמיד: 'תתעסק בביזנס שלך – Mind your own business ' (באנגלית זה נשמע יותר טוב).
ואוסיף על זה בדרך צחות, שהרי "שואל שלא מדעת גזלן הוי"…
בברכת מועדים לשמחה,
(נכתב ביום י"ח ניסן תשע"ז, יום הולדתי ה-ל"ח, עד 120 בבריאות גו"נ לאוי"ט לכולם. אמן)
*הכותב משמש כמנהל לשכתו של סגן ראש עיריית בית שמש שמואל גרינברג
