החלטת ועדת השרים לחקיקה להעביר לאישור הכנסת את הצעת החוק הקובעת כי על המדינה לקצץ מהכספים שהיא גובה עבור הרשות הפלסטינית את הסכומים שהרשות מקצה לעידוד טרור לפני שהיא מעבירה את הכסף לרשות פותחת תהליך רב משמעות, שבו לראשונה עשויים הפלסטינים לשאת באחריות על מעשיהם.
הרשות הפלסטינית הקציבה ב-2016, בהתאם לחוק פלסטיני מ-2004, כ-1.15 מליארד שקל לתשלום משכורות ולמימון הטבות למחבלים האסורים בבתי הכלא בישראל ולמחבלים ששוחררו, ולמשפחות של פלסטינים שמתו או נפצעו בהקשר למאבק נגד הציונות. סכום זה הוא כרבע מהיקף הכספים שגובה ישראל כמסים עבור הרשות.
אם החוק יאושר ישראל תבהיר כי היא איננה מוכנה לתת יותר את ידה למצב האבסורדי שבו היא מסייעת לרשות הפלסטינית לתמרץ את מבצעי הפיגועים נגד אזרחי ישראל ולהפוך את התחייבויות הרשות למנוע טרור על פי "הסכמי אוסלו" לחוכא ואטלולא.
עוד באתר:
תהליך אישור החוק יתנהל במקביל ללחצים שמפעילה ארצות הברית על הרשות לחדול לממן ולתמרץ טרור, כחלק ממאמצי הממשל להכשיר את הקרקע לחידוש תהליך השלום. נוכח לחצים אלה והחשש מפגיעה של ממש בזמינות של כספים למימון פעילותה מנסה הרשות ליצור רושם כי היא קשובה לצפיות ממנה, זאת בלי לשנות את מדיניותה. היא אף הפסיקה את תשלום המשכורות לכ-270 מחבלי חמא"ס ששוחררו מהכלא ונמצאים בעזה, אך ברור שצעד זה אין בו כדי לבשר על שינוי במדיניות התשלומים למחבלים.
התשלומים של הרשות הפלסטינית למחבלים האסורים הם ביטוי לתפיסת העולם שלה מול ישראל, הרואה במאבק בציונות את ייעודם של הפלסטינים. לאור תפיסה זו רואים הפלסטינים במחבלים את "המגזר הלוחם" של החברה הפלסטינית ומתייחסים אליהם כגיבורים. זהו חלק מההסתה הפלסטינית שתכליתה להטמיע בתודעה הפלסטינית את תפיסת העולם העוינת לציונות ולהכשיר את הצעירים הפלסטיניים להיענות לקריאה לבצע פיגועים בעיתוי המתאים.
במידה רבה ניתן לומר שזהו נסיון רציני ראשון של ישראל להפוך את הנצחון הצבאי ב-67' לנצחון תודעתי ולהביא את הפלסטינים, בגיבוי אמריקני, לוותר על תורת השלבים, ובכך ליצור את התנאים לקידום הסכם שלום. הלחץ שמפעילים הערבים הפרגמטיים וארה"ב על קטר להפסיק את המימון לטרור, ובכלל זה לחמא"ס, מבשר גם הוא לפלסטינים כי עליהם להתייחס ברצינות לתביעות המוצגות כלפיהם.
בהנחה סבירה שהפלסטינים לא ישנו את מדיניותם וימשיכו לשלם משכורות למחבלים האסורים ולבני משפחות הפלסטינים שמתו במסגרת המאבק בציונות, לפחות יהיה עליהם לעשות זאת תוך תשלום מחיר מבחינתם עבור מדיניות זו – הן במישור הכלכלי והן במישור המדיני. אפשר שלחץ כזה יעורר אצל הפלסטינים גם רצון להגיב באמצעות הגברת האלימות ואיום לפגוע בשת"פ הביטחוני עם ישראל, אך בתנאים הנוכחיים נראה שלהנהגה הפלסטינית יהיה עניין מוגבל בכך, בהתחשב בגישה האמריקנית, שעשויה להתבטא באימוץ חוק האוסר על סיוע לרשות כל עוד זו איננה מפסיקה לשלם משכורות למחבלים האסורים. בקיצור, ההנהגה הפלסטינית עשויה למצוא עצמה בין הפטיש לסדן ולהיאלץ לקבל החלטות קשות מבחינתה. למידת המחוייבות הישראלית למימוש החוק אם יתקבל ולמידת ההתגייסות של אירופה לתמיכה בדרישה מהרשות להפסיק את מתן התמריצים לטרור עשויה להיות השפעה לא מבוטלת על יכולתה של הרשות לעמוד בלחצים.
הכותב הוא תא"ל במיל' וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.
