את יום כיפור של לפני שנתיים אברהם ברנהולץ לא ישכח לעולם, כחזן למוד ניסיון אשר חווה בתי כנסת וקהלים מסוגים שונים זה אולי רגע האימה הגדול ביותר, כזה שכל מי ששומע או חווה את זה יכול לומר בוודאות ללא סופרלטיבים מיותרים 'אני באלם'. בעשרת ימי תשובה הוא איבד את קולו לטובת צרידות בלתי מזוהה וצינון כבד מבשר רע.
הוא מצידו כבר וויתר על תפילה מתוך צרידות והחליט שנשאר בבית אך אשתו (אשת החזן המסורה) לא וויתרה: " אין שום סיכוי שאתה מאכזב את הקהל שמצפה לך, הם לא יקנו תירוצים עד של ייראו בעינהם את חומרת המצב, ולך יש תחושת שליחות ואימון הציבור כך שאתה חייב לנסוע" , ואכן כך היה, בכל נדרי הוא עלה לפני התיבה וקולו המפורסם בגד בו, אך הקהל לפחות הבין כי הוא לא נטש אותם באמתלות שונות אלא באמת, לא תמיד הקול בשליטה גם אם נדמה כך.
חם, קר
"החל מראש חודש אלול מכריזים על העמוד, מספרת לי הרעיה המסורה, ימים בהם בעלה מתנזר משתיית מים קרים, וגם אם בחוץ 40 מעלות לא מדליקים מזגן כי זה יכול לפגוע במיתרים. בשביל חזנים חודש אלול כמו כל עם ישראל מיוחד מאד אך גם מהווה תשתית וימי הכנה אינטנסיביים לדרמה האמיתית של הימים הנוראים."
עוד באתר:
"הילדים קמים בבוקר לקולות מוזרים מאד 'חימום' הם קוראים לזה שם בשפה החזנית, כמה מוזרים? רצוי לסגור את החלונות בטרם עת שהשכנים לא יתחילו לתהות על קנקן שכניהם הסטנדרטיים בדרך כלל. קולות נשיפה והתאמנות על מילות פתיחה וסגירה לאוזן הלא מקצועית יכולים להישמע כמו הינדית מצויה רידקלית, ולאוזן הרגילה במעין אלה זה יכול להפוך לסיוט אחד גדול והילדים לפעמים מבקשים מאביהם 'די'. "אבא חפרת מספיק"
בהתחשב בכך שהקולות הללו מניבים קול טנור צלול ששווה הרבה מאד כסף זה אירוני מעט, אותו קול שלילדים נמאס לשמוע ולהיות שותפים לפיתוחו אנשים מוכנים לשלם הרבה כסף בישיבה באולמות פאר בכדי להקשיב ולהתענג עליו".
סיר לחץ נייד
"בחודש אלול יש לחץ נפשי שמלווה יום יום, להתמודד עם גודל השליחות, לרצות את הציבור, להביא חדשנות לקהל הצמא בכדי להיות מעודכן ושהקול יישאר רם ונישא עד צאת הכוכב השלישי ביום הכיפורים. תפקידי כאשה, לעודד לחזק, ולהוות מעין פסיכולוגית ולהישאר עם אופטימיות נצחית, למרות הלחץ שאני נתונה בו גם כן, התארגנות לחג לבד, לבד עם ששה ילדים קטנים".
אפרופו לבד
"בחברה שסובבת אותי זה פחות נורמטיבי שאבא לא בבית בחג, סביבי אין חברות שהבעל באומן – ממליך את אלוקים בקלויז הענק או בחצר הרבי – עם הכוונות והדקדוקים, אנחנו שייכים לזרם הליטאי כך שילדיי חריגים בנוף, וקשה להם מאד בלי אבא, אך גם לא שייך שהוא ייקח אותם איתו כי הוא חזן, וגם כך הוא לא יהיה לצידם בשעת התפילה, כך יוצא שאני נעזרת באחיי ובחברים של בעלי שישגיחו עליהם בבית הכנסת וייתנו להם הרגשה טובה למרות הקושי".
בר מצווה בראש השנה
"שנה שעברה חגגתי בר מצווה לבני בכורי בראש השנה כשבעלי נמצא רחוק, סעודת המצווה הייתה ביום הראשון כך שארגנתי סעודה עם מניין ובר מצווה 'מאולתרת' כשבעלי רחוק וליבו איתנו, זה לא היה קל, אבל לומדים לחיות עם זה, זאת פרנסה לכל דבר, ויש גם את תחושת השליחות ההדדית שהיא הדלק המניע".
הרגעים ששווה לחיות בשבילם
"במוצאי יום כיפור ניגש יהודי לבעלי ואמר לו שמימיו לא שמע שהחזן בנעילה מתעלה על עצמו יותר מכל נדרי וזה מדהים בעיניו וזו בעצם התמצית והכח של השליח ציבור לעורר, לחזק להרטיט וזה שווה הכל".
הרגעים הכי יפים
"מוצאי יום כיפור, כשהוא נכנס הביתה ומתיישב על הספה ואומר "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
