מטיסה לשיעור תורה ולהשגחה פרטית מופלאה \ מירי שניאורסון

יום שלישי שעבר. השעה שמונה בערב. זה עתה נחתתי מניו-יורק לאחר מסע בין שבועיים בחצי הכדור התחתון. הגב כואב (מחלקת תיירים, אה?). היעפת או הג'ט-לג בשפה השגורה בפי כל, מזדחלת אט-אט. הכביסה נערמת בדרכה מהמזוודות למכונה, והנייד לא מפסיק לרטוט מהודעות שהצטברו בעשר שעות טיסה.

הודעה אחת מצליחה להקפיץ אותי ולשנות את תוכניותיי המוקדמות. חברה אחראית מזכירה לי את השיעור הערב בפרשת השבוע. אומנם מדובר במרחק הליכה, אבל יש לי את כל התירוצים שבעולם. הגב דואב מהישיבה ממושכת במטוס. הגוף עייף ומושך למיטה. ובכלל – לוחש לי היצר – את לא מכירה את משתתפות השיעור ומעולם לא שמעת את המרצה שהוזמנה. היא בטח תשעמם ואת תירדמי בתוך דקות ספורות.

עוד באתר:

צפו

"173 קמ"ש? אין מצב בחיים שנסעתי במהירות כזאת"

אבי יעקב

אכזריות ללא גבול

טרור פסיכולוגי: ארגון הטרור פרסם תיעוד חדש מהחטוף

שמעון כץ

כנס ראשי הפרלמנטרים

יו"ר הכנסת שלף סרטון שמוכיח: "מוות לאמריקה ולישראל"

שלום שטיין

צפו

נשיאי ארה"ב הבינו; בישראל עדיין רודפים את עולם התורה

הרה"ג מרדכי מלכא

היצר לא לבד. בני הבית גם הם דוחקים בי ללכת לישון. "את נראית גמורה. תישארי בבית. זה שיעור שבועי. גם בשבוע הבא יהיה שיעור. לכי לישון. אנחנו כבר נסדר את הבית". ללא כל סיבה והיגיון מצאתי את עצמי ברבע לתשע ישובה לצידן של נשים נוספות ומקשיבה ברוב קשב למרצה. כאילו לא די בכך, מצאתי את עצמי משתתפת פעילה, מגיבה ונהנית מכל דקה. בכלל, עבורי לא היה זה שיעור כי אם התוועדות חסידית.

את דקלה (שם בדוי), פגשתי בשיעור הזה. במהלך כל השיעור הרגשתי אותה לידי, מגיבה, מחייכת, בוכה, צוחקת. כשהסתיים השיעור נשארנו רק היא, אני והמארחת. תוך שניות נוצר בינינו קשר חזק. שמעתי את סיפורה של אישה אמיצה ומיוחדת. חוזרת בתשובה שהייתה שחקנית וזמרת.

אגב, את זה יכולתי לנחש מהמימיקה בעיניה החמות ותנועות שפתיה היפות. מה שלא יכולתי לדעת הוא, שהיא מתמודדת עם בת מיוחדת במינה אחת כזאת שאין לה הגדרה. הילדה כבר בגיל בת מצווה ועוברת מפנימייה לשיקום ונודדת ממקום למקום בלי סוף והתחלה. הילדה שנוסף על התסמונת שלה נפגעה בגופה ועכשיו גם לא שולטת על צרכיה (ועדיין מחפשים לה פיתרון מתאים) מטופלת כל העת בידי האימא המדהימה שהייתה שכנתי לשיעור.

זהו! יותר מזה לא הייתי צריכה. קיבלתי פרופורציות לחיים ברגע אחד. העייפות והג'ט-לג נראים כמו משחק ילדים. גם הרחמים העצמיים והמסכנות של תחילת החודש או סוף היום, נראים פתטים. יצאתי משם מפוכחת עם המון הודיה לקב"ה על כל מה שנתן לי. פרופורציות כבר אמרתי? זה כל מה שאנחנו צריכות.

H.p moment`s, רגעים של השגחה פרטית. את המושג הזה הבאתי איתי בייבוא אישי מברוקלין. המפגש עם דקלה בשיעור היה בדיוק כל מה שהייתי צריכה ברגע הספציפי הזה. ההשגחה העליונה הביאה אותי לשיעור הזה למרות פיתויי היצר, והפועל היוצא היה מהיר ומיידי. פרופורציות לחיים ומה צריך יותר מכך?

האמת היא שכאשר יצאתי לאוויר הקריר בדרכי חזרה הביתה, חשבתי על החוויה הזו והודיתי לה' על ההזדמנות שהעניק לי לפקוח את העיניים ולראות כיצד הכל מתנהל בחסדו יתברך כך שאם רק פוקחים את העיניים יכולים לחוש בכל רגע נתון את ההשגחה המכוונת את צעדינו ואת שלל הניסים המתרחשים כדבר שבשגרה בכל רגע ורגע בחיינו.

ואי אפשר בלי מילה אחת על חודש הניסים – כסלו שמסתיים בניצחון החשמונאים. ה' רצה לעשות את חזקיהו המלך למשיח, אבל מידה קטרגה עליו והוא נותר עוד מלך ממלכי בית דוד הכשרים. מה היה הקטרוג?

המדרש מספר כי חזקיהו המלך לא אמר תודה על הניסים שנעשו לו ולעם ישראל מול סנחריב. הוא היה אמור לשורר לה' על הניצחון הניסי העצום על צבאו האדיר של סנחריב (קרוב ל-200 אלף חיילים). זה כל הסיפור!

תגידו תודה ושירה על כל יום ועל כל רגע שאתם חיים, כי זה נס. אל תחכו לחג החנוכה. פשוט, תגידו תודה לה' על רגעים של השגחה פרטית – H.p moment`s.

—
הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ומגישת התכנית "עניין משפחתי" ב"קול חי".