סוניה מספרת הסיפורים \ מירי שניאורסון

מנהג היה לה לרבנית רבקה, אשתו של הרבי המהר"ש, הרביעי בשושלת חב"ד, להקפיד לספר סיפורי חסידים רק כאשר הייתה במצב של מנוחה ושקט. מנהג זה נולד בעקבות שתי אמרות על מעלת הסיפור החסידי אותן זכתה לשמוע מחותנה, הרבי הצמח צדק, נכדו של בעל התניא ושו"ע הרב, האדמו"ר הזקן.

הראשונה מתייחסת לחלקי הנשמה החסידית. לפי הקבלה לכל נשמה חמישה רבדים: נפש-רוח-נשמה-חיה-יחידה. הצמח צדק אמר כי סיפור חסידי הוא ה'נפש' של תורת החסידות. ניגון חסידי הוא ה'רוח' של תורת החסידות. התוועדות חסידית היא ה'נשמה' של תורת החסידות ואילו לימוד תורה בעיון ותפילה חסידית הם ה'חיה' וה'יחידה' של תורת החסידות.

האמרה השנייה מתייחסת לעניין ה"סיפור" עצמו בהתאם לכתוב בהגדה – "מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים". בעצם הסיפור מקיימים מצווה והיא פועלת יציאה ממצרים. אפילו כולנו חכמים ונבונים ויודעים את התורה, למרות הכל מצווה עלינו לספר. ובזכות הסיפור יוצאים מהמצרים והגבולות שלנו.

עוד באתר:

מנוחה נכונה

אחרי 6 שנות היעדרות: סוף עצוב לחיפושים

אלי יעקובוביץ

בדומה לאביו זצ"ל

צפו: המסוק של הגר"י יוסף בדרך לעצרות הסליחות

נתי קאליש

צפו בדברים

הגרמ"ה לעשירי לונדון: "אנחנו מבקשים דבר מאוד קשה"

נתי קאליש

הרוחץ דיווח

דרמה בכנרת: רימון חלוד נחשף בין הסלעים ופוצץ

אלי יעקובוביץ

—

האדמו"ר הקודם של חב"ד, הרבי הריי"צ זצ"ל שיום הסתלקותו חל בשבת זו, סיפר: בכל יום בבואי מהחיידר הייתי הולך לסבתא מרת רבקה לבקשה לספר לי סיפור. סדר ביקורי אצל הסבתא נמשך עד להסתלקותה. סיפורי הסבתא קובעים מדור מיוחד ביומני ובזכרונותיי. הסבתא חיה את הסיפורים שסיפרה. הם היו מסודרים אצלה בסדר מסודר ותמיד ציינה ממי ומתי שמעה כל סיפור. וכן נהגה לתאר תיאור כללי גם של המספר וגם של הנסיבות בהן התרחש האירוע. ללמדנו עד כמה גדולה חשיבותו של הסיפור החסידי.

—

שבת בצהרים. השיעור הקבוע לנשים בבית הכנסת הגדול הסתיים זה עתה. סוניה האחראית על הזמנת מרצות ל"שיעור שלה" מלווה אותי כל הדרך ליציאה. "בלי חיבוק את לא הולכת", היא מבהירה. אני מודה לה על ההזדמנות למסור שיעור בעזרת הנשים אותה היא מנהלת ביד רמה. והיא ספק מתנצלת ספק מסבירה. "שתדעי", היא אומרת. "הסיפור שאני מספרת בכל פעם לפני שהמרצה מתחילה את השיעור בשבת, הוא זה שהציל אותי. אז סליחה באמת שהתעכבת בגללי, אבל זה מאוד חשוב. כך שאין ברירה…".

אני לא מפקפקת בכוחו של הסיפור. הרי רק לא מכבר סיימתי סדנה של "אומנות הסיפור" וקורס "מספרי סיפורים למתקדמים", אבל מחכים לי בבית לסעודת שבת… בכל זאת אני מקשיבה בסבלנות לסיפור שהציל את סוניה. "זה היה ערב חג לפני שמחה משפחתית אצל בתי באוקראינה. הייתי כבר ארוזה, הכרטיס כבר מוכן, המזוודה מחכה, וברדיו מספרים שבאוקראינה סופה וסערה איומה. אני מבינה שאין סיכוי שמטוס יוכל לנחות שם וספק רב אם יתנו לנו בכלל להמריא מכאן…

"הייתי בעגמת נפש נוראה. זה חג ואני ממש חייבת לצאת לבתי. היא ובעלה וגם הנכדים מחכים לסבתא שלהם… התקשרתי לרבנית שלי והקראתי לה מתוך מכתב של הרבי שהיה על שולחני באותו זמן, והנה בסופו מבקש הרבי שאוסיף לעסוק בהפצת המעיינות ובכל הכוחות שיש לי. אמרתי לה שידיי מלאות עבודה: שיעורים, התוועדויות, קידושים, הזמנת מרצות ועוד. אבל היא לא התפעלה מהדברים והציעה לי משהו אחר…

"היא הציעה לי לנצל את יכולתי לספר סיפורים וביקשה שאקפיד לספר סיפור חסידי בכל סעודה ובכל שיעור או התוועדות. לאותו ביקור אצל בתי באוקראינה הגעתי כשספר סיפורים באמתחתי ובכל הזדמנות סיפרתי סיפור קטן או גדול… העיקר שיהיה זה משהו לפתוח איתו את הלב. מאז זו השליחות שלי…". אין לי מושג מה עלה בגורל הטיסה והסערה. אך בטח אשמע זאת ממנה באחד הסיפורים הבאים…

—

הרבי הריי"צ החל לפעול ולהשפיע על הנשים והניח את התשתית למהפכה שחולל הרבי מליובאוויטש זצ"ל בתחום הזה בדור האחרון. מעניין לגלות שיו"ד שבט, יום הסתלקותו של הרבי הריי"צ, קשור דווקא ל…נשים! מאמר החסידות האחרון שנתן הריי"צ התחיל במילים "באתי לגני אחותי כלה". הריי"צ ציין כי המאמר נכתב לרגל היארצייט (יום השנה) לסבתו – הרבנית רבקה, אשת האדמו"ר המהר"ש, שחל בי"ג שבט, שלושה ימים לאחר יום הסתלקותו שלו.

—

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ומגישת התכנית "עניין משפחתי" ב"קול חי".