פרשת כי-תשא כולל עניינים הפכיים לגמרי בתוכנם זה מזה. מחד הזכרת הלוחות הראשונות שניתנו ישירות מפי הגבורה. מאידך, מעשה העגל ושבירת הלוחות. ושוב, מחד גזירת כליה על ישראל, היל"ת. ומאידך, תפילת משה רבנו, מתן לוחות שניים והסיום – "קרן עור פני משה". מה קורה פה? מה הקשר בין הניגודים הללו?
התשובה פשוטה ונעוצה בשם הפרשה שמשמעותו העלאה, הרמה – כי תשא – כי תרים. לכאורה יש סתירה בין שם הפרשה ובין סיפור חטא העגל המובא בה, אלא שעניינה של הפרשה הוא שהיא מכילה בגלוי את כל מטרת וסדר בריאת העולם. מוזר? לא. הנה ההסבר:
ה' חילק כל דבר בעולם לשלושה חלקים: ראש-אמצע-סוף. הראש הוא הכוונה, התכנון. התוך (האמצע), הוא הדבר עצמו, והסיום (סוף), הוא תכלית הדבר ותוצאתו. והנה דוגמא קלה להבנה. שלושת האותיות הראשונות באל"ף בי"ת משקפות במדויק את הסדר הזה.
עוד באתר:
אל"ף פותחת את עשרת הדברות והיא הראש והסיבה להכל. בי"ת פותחת את מעשה הבריאה והיא הדבר עצמו – התוך. גימ"ל חותמת את הבריאה ומחברת את כוונת הבריאה עם מעשה הבריאה בגאולה האמיתית והשלמה והיא הסיום והתכלית. אנוכי-בראשית-גאולה. שלוש מילים, יחידה אחת.
זה גם מה שקורה בפרשתנו. הלוחות הראשונים היו כוונת הבריאה והם נעלים במידה כזו שאינם יכולים לסבול חטא. החטא עצמו הוא פועל יוצא ממעשה הבריאה שמסתירה את האור האלוקי ומאפשרת את החטא ואילו הלוחות השניות מגיעות אחרי החטא ומעשה התשובה. אחרי התפילה, התחנונים והרחמים, אחרי שהעולם כבר מוכן לקבל את התורה שעל ידה תתמלא כוונת הבריאה ותגיע הגאולה השלמה שבאה לידי ביטוי בקרינת אור מפניו של משה רבנו.
—
הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ומגישת התכנית "עניין משפחתי" ב"קול חי".
