ליל הסדר. כולנו נשב בלילה הזה ונספר ביציאת מצרים לקיים מה שנאמר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". אין ספק – לילה שכולו חינוך.
ההגדה מתארת לנו את המסובים סביב שולחן הסדר: "כנגד ארבעה בנים דברה תורה. אחד חכם אחד רשע אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". ולכל אחד מהם צריך להסביר את יציאת מצרים בדרך שונה. אך כל מתבונן ישאל את עצמו שתי שאלות מרכזיות. האחת: מדוע ההגדה חוזרת על המילה 'אחד' ארבע פעמים?.. הלא היה צריך להיות כתוב בפשטות "כנגד ארבעה בנים… חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול", מדוע אפוא מופיעה המילה 'אחד' לפני כל בן ובן מהארבעה?
השאלה השנייה המתעוררת כמעט מאליה היא: הכיצד יושב גם הרשע סביב שולחן הסדר? אני חשבתי שהרשעים יושבים לנגב חומוס בפיתה בכפר דרוזי בצפון ומה להם לחפש בלילה מיושן וגלותי המלווה ב'קרקרים מחוררים', חסה מרירה ומעט מי מלח. אז מהיכן הגיע הרשע ללילה הזה?… התשובה לשתי השאלות הללו אחת היא, אך מצריכה הקדמה קצרה:
עוד באתר:
אברהם אבינו צועד עם בנו שלושה ימים כשהוא יודע כי אלו השעות האחרונות במחיצת בנו האהוב שכן הוא הולך להקריבו על המזבח. יצחק מבחין שמשהו אינו כשורה והוא פונה אל אביו: "ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי. ויאמר הנני בני. ויאמר, הנה האש והעצים ואיה השה לעולה?" גם כאן ניתן להבחין בסרבול לשון. יצחק אינו שואל מיד אלא קודם כל אומר "אבי" כאילו המתין לשמוע את המילים "הנני בני" כאישור להצגת השאלה המקננת בו כבר שלושה ימים. סוד ויסוד חינוכי גדול יש כאן. כדי שלילד יהיה אומץ לפנות אל אביו ולספר לו את המועקה שעל ליבו, לפרוק את אשר כבד עליו, לשתף את ההורה בשינויים המתחוללים בקרבו, הוא חייב להיות משוכנע שהמסר הראשון שיקבל בחזרה יהיה "הנני בני", אני כאן בשבילך! אתה ה'בן יחיד' שלי! לכל מה שתצטרך קשוב אני. לא בטוח שמה שתאמר ינעם לאוזניי, אולי הנך עומד לגלות לי סוד אפל ממעשיך, אך אני תמיד כאן בשבילך לכל נושא שרק תרצה לדבר עליו, "הנני בני!" לא בכדי שיבח הקב"ה את אברהם אבינו ע"ה דווקא בחינוך הילדים. לא לחינם העיד עליו יודע תעלומות "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך השם".
מכאן נחזור לליל הסדר. נכון, ישנם בנים רשעים שכבר מזמן נטשו את בית אבא והם כבר אינם יושבים בליל הסדר סביב השולחן אך אלו רשעים שהוריהם גערו בהם, לחמו בהם, לא היו מוכנים אפילו לשמוע על מחשבות הכפירה שהתחוללו בקרבם. בתחילה, כשהיו להם תהיות על דרך היהדות או שאלות באמונה, כשפנו בהיסוס מה אל הוריהם ושאלו "ויאמר אבי" – הם מעולם לא שמעו את המילים "הנני בני". הם רק שמעו "אוי, ה' ירחם. מאיפה הבאת את מחשבות הכפירה האלו???" אם היו המסכנים הללו מקבלים יחס חם, מכיל. יחס שמשדר מסר חד משמעי של "הנני בני" – מה שלא יהיה אתך, אני אבא שלך, אני אמא שלךְ. לעולם לא אעמוד בצד השני של המתרס. רק אתך ולצידך – אזי לא היו נמלטים החוצה. אזי היו גם הילדים הללו יושבים סביב שולחן הסדר שנה אחר שנה, עד שבסופו של דבר היו נמסים מהאווירה המיוחדת וחוזרים בחזרה אל החיק החמים של תורתנו הקדושה. כל זה רמוז בלשון ההגדה: "אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" – ילד שמקבל יחס של אחד, בן יחיד ומיוחד שאבא תמיד נכון להיות בעזרו – ילד כזה לא מנגב חומוס. ילד כזה שם כיפה על הראש ויושב ליד אבא. גם אם הוא שואל שאלות אבל הוא תמיד יהיה ליד אבא, זה שכל החיים אמר לו "הנני בני".
פסח כשר ושמח!
—
הכותב הוא יו"ר מכון "אתגרים בחינוך"
