ב'בין הזמנים', כדרכם של המוני בית ישראל לצאת ולנפוש בערי הצפון ובכך לקיים בהידור את אמרת חז"ל "וקווי ה' יחליפו כח", יצאתי גם אני עם משפחתי לעבר הרי הצפון.
בעת שהותנו שם, ביקרנו בציונו של התנא האלוקי ר' שמעון בר יוחאי זיע"א והעתרנו בעד ישועת הכלל והפרט. כשהמתנתי לאשתי שתחי' מחוץ לציון, צד את עיני כיתוב שטלטל את אמות הסיפים שבתוכי: "האם הסתכלת היום לשמיים?"
כולנו חיים את מטלות היום יום, השגרה הופכת לפעמים למעמסה כבידה על הנפש ועלינו. האם אנו זוכרים שכל המאורעות המתרחשים סביבנו באים מאבא שבשמיים באהבה גדולה, איך אנחנו רואים את עצמנו במראה בכל בוקר? האם טובים יותר מיום אתמול? פחות טובים או טעונים שיפור? איננו נמדוד את דרגתנו הרוחנית על פי מוסכמות החברה.
עוד באתר:
תסמונת ה"מה יגידו?" נפוצה מאד בעולמנו, בתים נחרבים ובחורי חמד שלפעמים קצת מעדו מן הדרך, נופלים בתסמונת האיך יראו אותי החברים? השכנים? המשפחה? האם יראו את דרגתי הרוחנית לחיוב או לשלילה? פעמים שאנו שוכחים את הנשמה שזועקת לאבא שבשמיים, ורוצה לעשות רצונו הנאמנות ובתמימות.
מכאן נצא ללמוד נקודה חינוכית וחשובה. פעמים שאנו באים לכעוס על ילדינו עקב מעשה לא טוב שנעשה על ידם, אנו צריכים לחשוב כך: "הלא כרגע אני בתפקיד ההורה הרוצה לחנך את ילדיו ולקיים את מאמר שלמה המלך ש"חושך שבטו שונא בנו", למה שלא אעשה זאת לכאורה?"
אלא, תחשוב טוב טוב בתוככי ליבך, האם כרגע במעשיך זה גם מה שהקב"ה רוצה? האם הוא רוצה שבנך באמת יתחנך בדרך שאתה מקנה לו או שעליך ללמדו את הדרך החינוכית האמיתית? תסתכל אליו ותשאל את עצמך "האם להקב"ה יהיה נחת רוח מכך?" אם לא, אז חדל לך מהרבות חבלי שווא.
בחודש זה אנו מצווים בכל כוחנו להרבות במעשים טובים ובחסדים, לפשפש בנגעי בתי הנפש ולחשוב האם מכל מעשינו בכל השנה החולפת היה נחת רוח לריבונו של עולם? הלא היו כמה פעמים שמעדנו קצת, אמנם חזרנו בתשובה? עשינו חשבון נפש? (כמו שאמרו בעלי המוסר שחובה על האדם לפני שהולך לישון בכל יום לעשות חשבון נפש על היום החולף, וכך באמת מנהגם של גדולי ומאורי וצדיקי הדור כמו שראינו במשנ"ב סי' רלט ס"ק ט')
אך האם היה זה מתוך לב נשבר? זו החובה המוטלת עלינו בחודש זה, להתבונן על מעשינו ולבדוק האם הם לרצונו של בורא העולם. אמרה זו צריכה להדהד בנפשנו במיוחד בחודש אלול.
עלינו לזכור את הביאור למושג של "תשובה" כמו שהביא הרמב"ם ע"ה את תנאי התשובה "וידוי", "חרטה", "קבלה לעתיד", ששלושתם מסמלים שיפור, שינוי הנובעים מתוך טוהר הלב. וכך נרגיש כאדם חדש מצוחצח ונקי מיום אתמול...
ר' שמחה בונים מפשיסחא זי"ע אומר: "עצה לכל בר ישראל, שלא יחסר לו מחסורו, ולהיות תמיד דבוק בעבודתו יתברך, הוא שירגיל תמיד עצמו להתפלל ולבקש ממנו יתברך על כל דבר מקטן עד גדול, ואל יחשוב האדם שצריך לזה התבודדות בטלית ותפילין, רק בכל מקום שעומד אז אפילו בשוק, יראה אם הוא מקום נקי, ויבקש מהשם ובוודאי ימלא שאלתו" (השראה יומית, הרב יצחק פנגר שליט"א).
עלינו להרים עינינו לבורא העולם ולשוחח עימו בפשטות על מצבנו וצרכינו. בפרט בימים אלה בהם כל יהודי מחפש להתקרב לבוראו.
הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א סיפר: ששח בעל הנתיבות שלום מסלונים זי"ע שבשנה אחת ראה בחלומו, האיך שעוברים עליו כל ימי אלול הקדושים, והוא עצמו נשאר כעץ יבש ללא כל התעוררות והתלהבות.
וכך ממשיכים אל עבר ראש השנה ועשרת ימי תשובה יום הכיפורים, סוכות, הושענא רבה, והכל מתוך קרירות גדולה ביותר ללא כל התעוררות וטעם והחל לזעוק במר נפשו על ההסתרה הגדולה והחשכות אשר אפפוהו ותוך כדי זעקותיו התעורר משנתו, והנה רואה הוא שהיום ערב ר"ח אלול, ועדיין לא איחר את המועד... (באר הפרשה שופטים ע"ח)
עלינו ללמוד מכך שבחודש זה אנו צריכים להרים את העיניים לאבא שבשמיים להתקרב אליו, ולחפש כל מעשה טוב וכל זכות שתהיה עלינו מליצת יושר לקראת יום הדין ולשנה החדשה הבעל"ט.
שח"ו לא נאחר את המועד...
בברכת שבת שלום ומבורך וזמן אלול פורה ומוצלח!
המאמר לרפואת יונתן בן ספיר רעיה.
