את הסיפור הבא מספר ל'אתר קול חי' ברגש רב ובדמעות החייל ד. ל. ח. (שמו המלא שמור במערכת), ד. הוא חייל שמשרת ב'משמר הנגב'
בצעירותו – כך הוא מספר, למד בתלמוד תורה 'זכרון דוד' באשדוד, אותו ניהל ביד רמה וטובה כמה שנים הרב דב גלס ז"ל מנתיבות, שנפטר בפתאומיות לפני כחצי שנה.
הרב גלס – מספר ד., היה תמיד ממריץ אותנו לעשיית מצוות וחסדים, ושמירה על הזהות היהודית שלנו, בין אם היה משכנע אותנו לשים ציצית למרות שחם בחוץ, ובין אם להיטיב את הכיפה על הראש במהלך משחק כזה או אחר ולא להחזיק אותה ביד, המשפטים כמו "בבקשה קח ציצית, כדאי לך", או "נו בבקשה שים את הכיפה על הראש, היא תשמור עליך", ליוו אותי הרבה בחיי הצעירים וזכורים לי לטובה.
עוד באתר:
בשבוע שעבר כידוע ירו מחבלים מעזה טיל נגד מטוסים לעבר אוטובוס שפרק דקות מעטות קודם לכן 50 חיילים, אבל מה שלא כולם יודעים שלפני האוטובוס שנפגע היו עוד כמה אוטובוסים שהביאו חיילים אל אותו מקום ואני הייתי באוטובוס אחד לפני זה שנפגע.
התארגנו עם הציוד כדי להיכנס לבסיס, הייתי במרחק של מטרים ספורים מהאוטובוס שהופצץ ושמענו פיצוץ אדיר, בנס אף אחד מהחיילים שהיו ברדיוס הפיצוץ לא נפגעו.
וכאן מגיע הרגע המצמרר בסיפור הזה – אני לצערי הרב כבר תקופה ארוכה לא הולך עם ציצית, יומיים לפני אותו פיגוע בא אלי בחלום מורי ורבי מנהל הת"ת הרב דב גלס ז"ל ובפיו את אותם משפטים היה נוהג לומר לנו בחיי חיותו ובנעימות המיוחדת שלו, אני קמתי נפעם מהחלום והחלטתי שאני שם עלי ציצית ויהי מה, במבט לאחור היא זו שהצילה אותי ושמרה עלי מהטיל.
אני חורג מהרגלי ומספר את הסיפור הזה – הוא מדגיש לנו – רק בכדי שגם אחרים יתחזקו ושיהיה זה לעילוי נשמתו של מורי ורבי הרב דב יצחק בן אהרן ז"ל, ושיהיה לנו למליץ יושר.
