אנחנו יממה אחרי הפגיעה החמורה והמזעזעת בבית כנסת שיח ישראל בקרית יובל בירושלים, ליל הבדולח תשע"ט.
עסקנו בכך רבות אתמול בשידורי קול חי, כי אירוע כזה מזעזע כל לב יהודי.
והתקשורת הישראלית, כדרכה, לא ממש התעניינה באירוע הקשה הזה, כי יש לה סדר יום חילוני לגמרי משלה: בני גנץ, שאמש דיבר לראשונה, היה חשוב יותר לתקשורת. נראה שיש איזשהו קוד פנימי בין העיתונאים, שצריך לקדם כל מועמד אפשרי, העיקר לא ביבי. וכך, כשאלה החדשות, וכולם עוסקים במה ידבר או לא ידבר בני גנץ, בלי לדעת מה הוא באמת ידבר בסופו של דבר, סיפורים אמיתיים וקשים, כמו ליל הבדולח שהתרחש בבית הכנסת בקרית יובל, מגיעים לשולי החדשות בתקשורת הכללית.
עוד באתר:
וכשזה המצב בחוץ, עלינו לבטא את הכאב של כל יהודי מהמחזות הקשים שהגיעו אתמול מבית הכנסת, שכל אחד מאיתנו יתחזק במה שנכון להתחזק בו, בטח ובטח בנושא החמור של מניעת דיבורי חולין בבית הכנסת, כי בבית הכנסת מתפללים, לא מדברים.
אבל מטבע הדברים, לצד העיסוק בקרית יובל, אי אפשר להתעלם מהאירועים הפוליטיים, ובמרכזם גנץ והנאום שלו אמש, שהיה אוסף של משפטים שנכתבו על ידי יועצים אסטרטגיים. וגנץ, שעד אתמול נהנה מחסינות התקשורת, מקבל אמש והבוקר מתקפה של פוליטיקאים רבים על מה שאמר אמש.
ובין יתר הדברים שאמר, היו גם בנושאים ערכיים, כמו תחבורה ציבורית בשבת, מתווה הכותל ועוד. בנושאים האלה הוא הציג עמדה חילונית, אנטי יהודית בעליל. וכאשר מחר תוצב הברירה למפלגות החרדיות בין שני הבנימינים, נתניהו וגנץ, ברור מה יעדיפו החרדים.
ואם אנחנו מדברים על גנץ והיהדות, אתמול הזכיר לי קצין לשעבר בצה"ל, כי צריך להיזהר מאד מגנץ בענייני דת. הפוליטיקאי החדש הזה, היה הרמטכ"ל הראשון שהכריח חיילים דתיים להשתתף באירועים עם שירת נשים ולא ממש התחשב בצרכי הדתיים בצה"ל. הוא מחק את האלוקים מהצבא. סוף ציטוט.
אז כשמדברים על גנץ, בהיבט הדתי אבל גם בהיבט הפוליטי, הסיסמא שלו היא אין ימין ואין שמאל, אבל הוא ממש ממש לא ימין. רחוק מכך.
