בניגוד מוחלט לכאורה לשם הפרשה, היא לא עוסקת בנושאים נישאים או מרוממים ונעלים, אלא בחטא העגל, ובשבירת הלוחות הראשונים אחריו. סדר העניינים מחזק יותר את השאלה. ראשית, מתוארת קדושתם העילאית של הלוחות, לאחר מכן הנפילה הנוראה של חטא העגל ושבירת הלוחות, ואז שוב התעלות לקדושת הלוחות השניים. איך כל זה מגיע בחבילה אחת, ועוד תחת הכותרת "כי תישא"?
התשובה לכך נעוצה במשמעות הסדר בעולם כולו. הקב"ה ברא את העולם וקבע בו חוקים בסיסיים המונהגים בכל תהליך ומאורע בחיינו. בהתאם לסדר הזה, לכל עניין חייבים להיות שלושה שלבים: ראש (כלומר התחלה), אמצע וסוף. וביתר פירוט: א. התחלה - לכל דבר יש את הראש, את המפתח הכולל בתוכו את תכלית הדבר. ב. אמצע - המאורע עצמו, המהלך והשתלשלות הפרטים. ג. הסיום - התכלית והמטרה שלה נועד הדבר.
גם בתורה נמצא סדר זה: א. "אנכי ה' אלוקיך" - לפני שה' ברא את העולם, הייתה כבר התורה, שהיא המטרה ותכלית ההתהוות. ב. "בראשית ברא אלוקים" - בריאת העולם-ההשתלשלות והמקרים שקרו כמו החטא הראשון, הגלות, הסבל, התשובה, וכו'. ג. גאולה ומשיח - תכלית הכוונה שלשמה נבראו העולם והתורה.
עוד באתר:
כעת נבין שכך גם בפרשתנו, בדיוק לפי הסדר הזה:
א. הלוחות הראשונים שהיו תכלית השלמות. ניתנו מן השמיים, ונכתבו באצבע אלוקים. ב. שבירת הלוחות כשראה משה את חטא העגל, ירידתו מההר וכל הסיפור המתואר. ג. לוחות שניים, שהיו תיקון והשלמת הפרשייה. בלוחות השניים משה חוצב לוחות חדשים וה' כותב את הדיברות, אך ישראל מקבלים את התורה שבעל פה (הלכות, מדרש, קבלה וכו').
אז יש כאן סדר, וגם מסר. הנפילה היא שלב הכרחי בסדר הזה. הרבי אומר שגם הירידה וההתעסקות הגשמית היא חלק מהשלמות והתכלית, ועוד שהנפילה נמצאת בדרגה גבוהה יותר מהעלייה, וכאשר מתקנים אותה בתשובה, אזי - "ונהפוך הוא" - רואים שהיא מעל הקדושה.
ומפרשת השבוע – לחיי המעשה. לכולנו יש סדר, "סדר יום" וכדי להגיע לשלמות על בסיס יומי, יש שלושה שלבים: א. מודה אני - לפתוח את היום בהודאה ובביטול. ב. עבודה יומית - בעבודה, במסחר, בדרך ארץ בין אדם לחברו. ג. קריאת שמע שעל המיטה, שמסתיימת בהודאה וחשבון נפש.
אך לא רק ברמה האישית של סדר יום, גם ברמה הכללית - האחריות לתקן את חושך הגלות, ולהביא את ה-'ג' של הגאולה השלמה, היא בכוח ה-'א' של 'אנכי', כי הנשמה רוצה להיות קשורה בקדושה בכל מצב, גם אם לא תמיד זה נראה לנו כך. ולנו הנשים יש כוח לעשות את זה. מנין? בחטא העגל הנשים לא הסכימו להשתתף. ״שמעו הנשים ולא רצו, ולא קיבלו עליהן ליתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו להם: לעשות עגל ותועבה שאין בו כוח להציל?! לא נשמע לכם! (פרקי דרבי אליעזר) וכפי שאמר הרבי בשיחה לנשים: הדור האחרון של הגלות הוא גלגול של הדור שיצא ממצרים. נשי ישראל שבדור שלנו, הן גלגול של נשי ישראל שלא נתנו נזמיהן לעגל. "עקבתא דמשיחא" הוא הזמן של מעלת נשי ישראל.
אז מה לעשות? פשוט לעשות, ולבצע כל מה שצריך מההתחלה ועד הסוף, לפי הסדר, בכוח הציווי ״כי תישא״ שקיבל משה רבנו, ציווי שנותן לנו כוחות עצומים להצליח בכל השלבים.
בברכת חורף בריא ושמח!
--הכותבת היא מנטורית עסקית ואישית, מרצה ומנחה ושליחה בתקשורת
