על מי אמר הגאון ר' דוד פוברסקי "הזקן היה אצלי היום"?

בכל אדם קיימים כוחות נפש אישיים רבים, העוזרים לו להתמודד עם אתגרי החיים. בכל תקופה בחיים ישנם אתגרים והתמודדויות, ובתוך כל זה ברא הקב"ה אצל האדם לטובתו את היצר הטוב, המניע לעשות מצוות ומעשים טובים.

לעומת זאת קיים כח נגדי, היצר הרע, העובד במשך כל שעות היממה. מטרתו להחטיא את האדם, ובכך למנוע ממנו את השכר המיועד לו בעולם הבא.

בפרשתנו מתארת התורה את סיפור החטא הנורא, "חטא העגל", וכך מתחילה התורה לפרט: "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר"- משה רבינו עולה לקבל את התורה מאת הקב"ה, ועם ישראל מחכים למורה דרכם, שקצת מתמהמה מלהגיע. כותבים המפרשים שעם ישראל טעו בכמה שעות מלשון "בשש", דהיינו בוא שש, טעות של שש שעות. והשטן רואה את ההמתנה של עם ישראל למנהיגם, ואומר "זה הזמן להיכנס לתמונה" והוא מראה להם את מיטתו של משה רבינו פורחת באוויר.

עוד באתר:

זה לא מפסיק

מטח שני מאיראן בתוך שעות: נפילות נרשמו בדרום ובצפון

קובי פינקלר

צפו

למרות המחיר: "ישראל הייתה חייבת לעשות זאת"

אבי יעקב

סיכום הלילה הקשה

בני ברק ופתח תקווה: 5 הרוגים במרכז; 3 לכודים בחיפה

פנחס בן זיו

פרטים חדשים

מדהים: כך התנהל מאחורי הקלעים מבצע החיסול באיראן

קובי אליה

עם ישראל נכנס למצב של חוסר אונים, הם באים לאהרן הכהן "קום עשה לנו אלוהים אשר יילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" היכן המנהיג שלנו? מי יעזור לנו? ומי ינחה אותנו מעתה והלאה? זוהי אחת מתחושות הבלבול שהיצר הרע מכניס לאדם ומייאש אותו. מה יעזור לי?

אהרן מנסה להרוויח זמן, "פרקו נזמי נשיכם בניכם ובנותיכם והביאו אלי", מתוך הנחה שלנשים יהיה קשה להיפרד מתכשיטיהן. ובינתיים ישימו אל ליבם את חומרת המעשה. ואהרון אומר אליהם 'פרקו הנזמים' פרקו את כל העצות של היצר הרע שכובלות אתכם כמו נזמים, ועדיין הם לא חוזרים בתשובה.

"וייצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה" אהרן ניסה לגרום שעם ישראל אולי ישימו אל ליבם, גודל העוון שהם רוצים לעשות… אך עם ישראל היה להוט לעשות את העגל, כפי שאנו מבינים מדברי אהרון שהתוודה לפני משה "עוד מעט וסקלוני" כי ראה שנהרג חור בנה של מרים ופחד שיהרגוהו..

זהו אחד הדברים שאנו צריכים לדעת, כשהיצר הרע מנסה להשתלט על האדם, הוא מכניס בלבו להיטות לעשות את המעשה מיד, ללא שהיות. וכך האדם פועל ללא יישוב הדעת והבנה לחומרת המעשה שלפניו.

בעל ה"נתיבות שלום" זצוק"ל מגלה לנו כמה דרכים נפלאים להתמודדות אמיתית מול היצר הרע, גם בימינו אנו, ואם באמת אדם ייקח לעצמו את הדרכים הללו, מובטח לו שה' יהיה בעזרו. (נתיבות שלום, שובב"ים, מאמר "בתחבולות תעשה לך מלחמה"):

תכסיסי מלחמה – "כשם שהאויב יושר בעיר מבצר, ואי אפשר בשום פנים ואופן לנצחו, עושים עליו מצור ומפסיקים הימנו את מקורות המים והמזון עד שימות ברעב, כך גם זה שיש לו יצה"ר הגדול ביותר, אם לא יחזקו, מאליו ימות". – ובהמשך דבריו גם כן ביאר מה זה המצור הנז': "שעושה מצור מסביב למבצרי ומרכזי האויב, ואינו נותן להגיש נשק ואספקה לאויב, עד שהאויב מוכרח להכניע את עצמו. בתכסיס זה משתמש היצר כשאינו יכול להכניע את אדם תחת שלטונו. שעושה עליו מצור למנוע ממנו אספקה רוחנית, שלא ישמע את מה שצריך לשמוע מרבותיו, ומונעו מתורה ותפילה צדקה וחסד, לדלדל אצלו האוצרות הרוחניים שבקרבו, ואז ממילא יכנע כבר אליו", וכו'.
דע את שונאך – "ומכללי המלחמה כמ"ד ודע את שונאך, צריך התבוננות מעמיקה לדעת מי הוא האויב האמיתי, ומה תכסיסי המלחמה כנגדו. האויב העיקרי של האדם הם הטבעיות וההרגלים הרעים, ותכונת הנפש לא טובה המושרשת בו. וכמו שהאויב הגדול ביותר כל עוד הוא מבחוץ אין זה נורא כל כך, ופי כמה וכמה קשה הוא כאשר הוא מבפנים שאינו יכול להיות זהיר ממנו, וכמו כן במובן הרוחני. וכמ"ד (מיכה ז): "אויבי איש אנשי ביתו", האהבה והמסירות לשמור את גופו ונפשו הבהמי הם לאמיתו של דבר אויביו הרוחניים, והמרחמים על גופו הורסים את נשמתו, האוהב הגדול ביותר ששומר את גופו מכל פגע הוא האויב הגדול לנשמתו, וזה הטבע ותכונת הנפש, הם האויב היותר פנימי היודע לנצל כל שעה של חולשה ושל רפיון ידיים להתקיפו ולנצחו וכו', יסוד גדול בנצחון האויב הוא בגדול מחץ ההסתערות, שתהיה התקפת בזק על כל החזיתות, עד שהאויב אינו יכול להתאושש, וכו', זה התכסיס העיקרי של היצה"ר המסתער עליו ורוצה להטרידו מב' עולמות, עד שהאדם אינו מוצא בעצמו כח להלחם נגדו. ובנשק זה חייב האדם להלחם נגדו..

ובאמת אי אפשר שלא לקרוא את הנתיבות שלום ולא להתפעל, מהמחשבה העמוקה הטמונה בדבריו. עלינו לבוא עם היצר רע במלחמה, לדעת את תחבולותיו ולפעול נגדן, וכך נצליח.

ומהמעשה הבא נוכל ללמוד איך להתמודד מול היצר הרע (אוצר הסיפורים, ח"ב עמוד 85):
סיפר מלווהו הקבוע של מרן הגאון ר' דוד פוברסקי זצ"ל: יום אחד, בבוקר קר וגשום באתי לקחתו מביתו כבכל יום לפנות בוקר. לא עלה בדעתי שמא הדלת לא תפתח. הדלת נפתחה וראש הישיבה ניצב עם התנוחה הקבועה והחל ללכת.

הבחור היטה אוזן, חשב: הנה יתחיל ראש הישיבה כבכל בוקר לדבר בלימוד בענייני הסוגייה הנלמדת בישיבה, דיבור שכולו המשכיות למה שעסק אתמול עם בן שיחו. והנה משהו לא צפוי מתרחש. האוזן שומעת דבר שונה מהרגיל, וראש הישיבה מתחיל לומר לבחור: "השומע אתה, דער 'אלטער' איז גיווען היינט ביי מיר"(הזקן היה אצלי היום) הבחור שתק והרהר לעצמו האם הוא שומע נכון מה שראש הישיבה אומר ושאל בחשש –
"לאיזה זקן מתכוון ראש הישיבה?".
וראש הישיבה משיב: "דער מלך זקן וכסיל". (זהו כינוי ליצר הרע)
הבחור העז ושאל: "ומה רצה המלך זקן וכסיל מראש הישיבה?"
השיב רבי דוד: "נאך צען מינוט שלאפן אין בעט" (עוד עשר דקות של מנוחה במיטה).
חלף כבר במוחו של הבחור לשאול: 'נו, היה יותר טוב להישאר עוד עשר דקות במיטה ביום גשום כזה כדי שראש הישיבה יוכל לצבור כח למשך היום'… הוכיחו ר' דוד בנועם ואמר לו: "חביבי, דע לך: הכל הולך אחר חמש דקות. כל המלחמה נמצאת שם, בחמש דקות האלה. לכן אסור לוותר לזקן היצר הרע על חמש דקות הללו".

וכמה מוסר תלוי במילים הללו…

שבת שלום ומבורך.

—
המאמר נכתב לרפואת:
יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
מו"א דוד בן שמחה הי"ו.
יוסף מאיר בן כוכבה הי"ו.