החוקר הפרטי חשף: הפרצות הרבות בפרשת א-ראבי

מאז נהרגה הנוסעת הערביה בליל שבת באחד מהצמתות בשומרון, נטען כי יהודים הם אלו שעשו זאת. נטען כי אף הגיע רכב בעיצומו של השבת מהיישוב יצהר על מנת לייעץ לבחורי הישיבה כיצד להתמודד עם חקירות שב"כ.

החוקר ארי קניאל, יו"ר ארגון "עין לציון", ירד לפרטי הפרשה. את המסקנות שלו הוא כתב וצירף תמונה שצילם מחלון ביתו, שעות ספורות לפני שנהרגה הערביה.

צ' לא הרג את עיישה א ראבי ליד רחלים, גירסת ההוכחות:

קצת עובדות על האירוע בו נהרגה לכאורה עיישה א ראבי, כפי שעלו מחקירה עצמאית אותה ביצעתי בשטח ומול גורמים רשמיים:

– בשעה 22:00 לערך, בליל שישי המדובר, חבר של צ', החשוד בזריקת האבן, התעלף ברחלים, בתוך הישיבה. אמבולנס שהוזעק מתפוח טיפל בו במקום, וצ', עפ"י העדויות סייע לו, הביא לו תיק מהחדר, ולאחר פינויו ניגש לבית המדרש יחד עם חברים ואמרו פרקי תהילים לרפואתו.

– במקרה הכי קיצוני, לפי לוחות הזמנים, היו אמורים לסיים את התהילים הספציפיים הכי מוקדם ב22:40.

– הליכה מהירה למקום ממנו נזרקה האבן, לפי הצבעה שערך הבעל לאחר מכן, לוקחת כ 15 דקות.

– באותו הזמן בדיוק כבר היה בעלה של עיישה במרפאה בכפר חווארה, מרחק של כ 10 דקות נסיעה מרחלים, ולאחר מספר דקות נוספות העבירה המרפאה דיווח למת"ק, וממנו לחטיבה ולגדוד האחראי על הגזרה.

– הגישה למקום ממנו נזרקה האבן כביכול, עוברת דרך מערכת המכ"מים של רחלים. המערכת מכסה בצורה מאוד טובה את תוואי השטח שם, ועבדה תקין בשידור ישיר באותו הזמן. ההתראה היחידה באותו הלילה היתה מלהקת חזירי בר בסביבות השעה 02:10 לפנות בוקר של שבת, ובטח לא מנער או נערים שיוצאים מהישיבה לכיוון הכביש.

– כלל הפיקוד בשטח, עד לרמת אלוף הפיקוד שהגיע בעצמו למקום, היו משוכנעים שמדובר באירוע בו ערבים זרקו את האבן. זאת עד שהגיע רכב מיצהר, שלטענת כוחות הבטחון הוקפץ על ידי תלמידי הישיבה. דבר זה הופרך לגמרי במהלך הבדיקה שלי, על ידי עדויות חזקות על המידע שהגיע ממחלקת הבטחון ביצהר, שהאזינה לקשר כחלק מעבודתה הרציפה. לא נוצר קשר מרחלים ליצהר במהלך השבת.

– החטיבה המרחבית באותו הזמן היתה בכוננות מוגברת מחשש לאירוע טרור, עקב הערכת מצב בהמשך לפיגוע שהתרחש ביום שישי בצהרים שלפני האירוע.

– כחלק מהכוננות, צוות של כ5 חיילים רגליים סייר קרוב מאוד לרחלים מצד אחד, וג'יפ סיור מהצד השני. החיילים לא דיווחו על שום אירוע חריג במהלך השעות הקריטיות, ובטח לא על צעקות בעברית כפי שדיווח לראשונה הבעל. (מרחק של 300 מטר מהחיילים, בלילה שקט, היו אמורים לשמוע את הצעקות).

– המקום בו טען השבכ שממנו נזרקה האבן, הינו מטע זייתים של תלמידי הישיבה (ישיבה חקלאית). שם הם עובדים במהלך השבוע, מקיזים D.N.A לכל כיוון. טבעי שהאדמה והאבנים יהיו ספוגים…

– מערכת הבטחון לא הצליחה לאתר תמונות של הרכב הפגוע, טרם עבר את צומת תפוח. כלומר- ראו שכשהגיע לצומת תפוח, לאחר שעבר את רחלים, היה עם חלון מנופץ, אך לא הצליחו להביא צילומים מלפני רחלים, בהם מראים שהרכב תקין.

– בצילום המצורף ניתן לראות הבערת צמיגים של ערבים, ממש סמוך כמה מטרים למקום בו טען הבעל שקרה האירוע. הצילום התבצע כמה שעות לפני האירוע, כפי שניתן לראות בחותמת התאריך והשעה.

– גם בסריקות שביצע הצבא באותו הלילה, וגם למחרת באור יום, לא נמצאה כל זירה של זריקות אבנים. כל אדם שחי ביו"ש יותר מ2 דקות יודע- אם זרקו אבנים במקום מסוים, ובעיקר אם נפגע רכב- ישנם סימנים ברורים מאוד על הכביש למשך שעות רבות, ולפעמים גם ימים לאחר האירוע. כאן לא נמצא שום סימן, גם על ידי גששים מוסמכים של הצבא.

– צירוף העדות הפתלוגית מהיום, מעלה אפשרות סבירה אחת- עיישה נהרגה על ידי ערבים, במקום אחר, ייתכן שבכלל על כבוד המשפחה, ובעלה פשוט רצה לקבל כסף וכבוד, אז קצת "זייף נתונים".

אכפת לכם שסתם מענים יהודים במדינה הזו?

חשוב לכם שהצדק באמת ייצא לאור?

תשתפו.
תעיפו את זה בכל מקום, עד שיגיע לשופטים שמסונוורים מהבכירים שיושבים באולם הדיונים.
שיבינו השופטים את מה שאנחנו יודעים-

צ' לא זרק את האבן שהרגה את עיישה.

בהצלחה לנו.

"נציין כי חוות דעת של ד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית, ממנה עולה פרצה חמורה בכתב האישום. על פי חוות דעתו, אראבי לא נהרגה מהאבן היחידה עליה נטען היה DNA של הנער היהודי.