מטעמים לשולחן שבת: בהר \ הרב אמיר קריספל

״ועשיתם את חוקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח״ (כה, יח)
פירש״י ״וישבתם על הארץ לבטח״ – שבעוון שמיטה ישראל גולים שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה והרצת את שבתותיה, ושבעים שנה של גלות בבל כנגד שבעים שמיטות שבטלו אז.

וכן הוא בילקוט שמעוני: אמר הקב״ה למשה ישראל נמכרין למים בשביל שחיללו את השבעיות רצונך שלא יגלו הזהירם על השמיטה ע״כ. וכן הוא במשנה אבות (פ״ה, מ׳׳ט) ע״ש.

צריך ביאור מה המידה כנגד מידה בזה? לה׳ הארץ ומלואה

המהר״ם שי״ק (עמ״ס אבות) פירש דהנה כתבו המפרשים טעם מצות שמיטה היא, שידעו הכל כי לה׳ הארץ ומלואה, ולא כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וכאשר מאמין האדם שהארץ לה׳ היא ובידו לצוות ברכתו לשלש השנים ממילא יקיים מצות שמיטה. ואדם שמבטל מצות שמיטה הרי זה סימן שאינו מאמין בברכת ה׳, כי חסרה לו גם האמונה השלימה שלה׳ הארץ ומלואה, אלא סובר שבני אדם בכחם הם השולטים על הארץ. לכן מגלהו הקב״ה מהארץ שחשבה לשלו, ומראה לו שאמנם לה׳ היא.
*ועוד ביארו כי שנת השמיטה היא הוכחה על השגחתו של השי"ת על עם ישראל שלא בדרך הטבע, שאפילו שבכל שנה נעבדת השדה, ובדרך הטבע שלאחר שש שנים הארץ נחלשת ואין כחה כבתחילה, מבטיחה התורה ״ועשת לשלש השנים״ – אדרבה תוסיף תת כחה ל-3 שנים שלא כדרך הטבע.

והנה ישראל שיושבים לנצח על אדמתם אין זה מדרך הטבע, שכידוע ששבעים זאבים מסביב רוצים לבלוע את הארץ ולקחת מאתנו, אמנם תשובתינו להם כפי שכתב רש"י בתחילת התורה: אם יאמרו אומות העולם – ליסטים אתם שכבשתם ארץ ז׳ עממים, ישיבו להם כל הארץ של הקב״ה ברצונו נטלה מכם ונתנה לנו, ע״כ. אמנם תשובה זאת טובה רק כאשר מאמינים בהשגחתו ובבעלותו על הארץ, אז מקיימנו הקב״ה בארץ שלא בדרך הטבע נגד כל תביעתם של הגויים. אבל כשמבטלים שמיטה וממאנים להאמין בהשגחתו ית׳ וחושבים כי ח"ו עזב הקב״ה עולמו, א״כ בדין הוא שהזוכה הראשון זכה בה, ואין לנו הזכות לקחתה משבעה עממין, ואין עצה אלא להגלותם מאדמתם ח"ו. כך גם לגבי שבת קודש כשח"ו מחללין את השבת בריש גלי בארץ הקודש איזו זכות יש לנו להיאחז בה !! שהרי אמר הקב״ה למשה ישראל נמכרין למים בשביל שחיללו את השבעיות … כמה הדברים אקטואליים לתקופתינו כאשר שומעים על חילולי השבת בראש כל חוצות ואין פוצה פה ומצפצף.

**
״אל תקח מאתו נשך ותרבית״ (כה, לו)
אמר רבי שמעון, מלווי ריבית יותר ממה שמרויחים מפסידים(ב׳׳מ עה:), פירש רש״י שהרי אמרו המלוה בריבית נכסיו מתמוטטים לעולם.

בספר ״בן יהוידע״ להבן איש חי. פירש כוונת הגמרא באופן אחר: מעשה באומן אחד צורף שהיה זריז ונשכר, ואינו בטל ממלאכתו אפילו לרגע קט, והיה יושב ומשבח פועל ידיו, ואומר יתברכו ידי כמה נאים מעשיהם, ולהם נאה הפאר והשבח, שהם עסקניות במלאכתם תמיד, להביא לי רווח טוב, וממזרח שמש עד מבואו עוסקים במלאכתם, וגם בלילות עסקניות עד שתגבר השינה, ולא עוד אלא גם בעת אכילה אני לועס ועוסק בידי וישמע אותו חבית ויאמר לו: על מה תתפאר בידיך שנותנים לך רווח בתמידות, הלא כאין ואפס הם לעומתי, ולי יאות הפאר והשבח, שידי נותנות לי רווח בכל רגע ממש, אפילו בעת שאני ישן במנוחתי ללא שום יגיעה, עסקי מתרבים לאין ערוך ואין שיעור, דעסקי הם בהלואות ריבית.

והרי אתה בעת שתתפלל ידיך בטלות ואינן מביאות לך רווחים, לי יש רווחים גם בעת התפילה, אתה בשינה בטל, ואני גם בעת השינה מעותיי נותנים לי רווח, וכן כאשר תלך לבית הכסא ידיך בטלות ולי ממשיכות לתת רווחים, בשבת ויו״ט ידיך בטלות ממלאכה, ואני יש לי רווחים גם ביום שבת ויו״ט, ולא עוד אלא אפילו בשעת תקיעת שופר שהציבור חרדים ובשרם נוטף דם, לי מטיפים רווחים, ולא עוד אלא גם ביום כיפור אשר מתוודים על חטא שחטאנו לפניך בנשך ובמרבית, מעותי נותנים לי רווחים עצומים, ע״כ המעשה.

והנה אמרו חז״ל על הפסוק ״אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם״ – אלו המלווים בריבית. ולכאורה יפלא הלא רואים אנו אנשים רבים המלווים בריבית שחיים באריכות ימים ושנים עד זקנה ושיבה, והיכן מה שאמר הכתוב שיילא יחצו ימיהם״?

אלא פירשו המפרשים על פי מה שאמרו בגמרא(שבת פט:): לעתיד לבוא אומר הקב״ה ליצחק אבינו בניך חטאו וצריכים לקבל עונשם, אומר יצחק לפניו כמה שנותיו של אדם – שבעים שנה, תוריד עשרים שאין אתה מעניש עליהם, נשאר חמישים. תוריד חצי שהם הלילות שישנים בהם, נשאר עשרים וחמש. תוריד שתים עשרה וחצי לתפילה ולאכילה, נשאר שתים עשרי וחצי. אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לא חצי עלי וחצי עליך.

נמצא שהסניגור ליום הדין הוא – לחצות ולחלק את החמישים שנה ולפטור את האדם על הלילות, ועל הזמן שהתפלל ואכל והיה בבית הכסא שאז לא עשה עבירות כלל. אולם כל זה לא שייך באדם שיש בו עוון ריבית, יען כי עוון ריבית נעשה בכל שעות היממה וזה שאמר הכתוב ׳׳אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם״ – כלומר בחשבון בית דין של מעלה לא יחצו את הימים שלהם לנכות את הלילות ולנכות את זמן התפילה ואכילה ובית הכסא, מפני שלוקחים ריבית גם בזמנים האלו.

לפי זה מובן היטב מאמרם – ״מלווי ריבית יותר ממה שמרוויחים מפסידים״ – כי כנגד מה שמרוויחים בעיתות הזמן שלוקחים ריבית, מפסידים הפסד עצום בחשבון בית דין של מעלה ביום הדין, דכיון שאנשים אלו פוגמים בכל עת ורגע בעוון ריבית, מעלים עליהם כאילו גם שאר עוונות עשו בעת שישנו והתפללו ואכלו, שהרי אילו היו יכולים לעשות עבירות היו עושים, והראיה לכך עוון ריבית שמתאפשר להם לעשות הם עושים בכל הזמנים האלו נמצא שאמנם מרוויחים בזמנים אלו דבר אחד שהוא – הנאת ריבית, אמנם מפסידים בזמנים ההם לעין ערוך להתחייב בכמה מיני עוונות שמעלים עליהם כאילו עשאום, ויותר ממה שמרווחים מפסדים.

שבת שלום ומבורך!