על פניו מדובר היה בעוד קבוצה, אחת מני רבות, שפוקדות את קברי הצדיקים בצפון הארץ. אוטובוס של נשים מאמינות, השופכות את צקון לחשן באמונה טהורה על ציוני רבותינו. בלתי אפשרי היה לדמיין שאותן נשים המוזילות דמעות כמים בציון הרשב"י במירון, בציון השל"ה הקדוש בטבריה ובציונו של רבי יונתן בן עוזיאל בעמוקה, חיו עד לא מכבר כנשים מוסלמיות לכל דבר ועניין.
הן היו חמישים נשים, שחולצו בשנים האחרונות מכפרים עוינים וממסגרות משפחתיות מאיימות, בידי אנשי יד לאחים. מהארגון הן גם קיבלו בית חם ומקלט בטוח בחיק העם היהודי.
המסע נפתח בארוחת בוקר ביער מירון, שם נשא דברים הרב אייל בנימין קרוצ'י על כוחה של התפילה לשינוי מצבים, גם קשים ומורכבים. דבריו הדהדו בנוף הפסטורלי, וגם בלבבות. כאילו הכשירו את הקרקע לתפילה נלהבת בציונו של התנא רשב"י, שעליו נאמר כי "כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק", על עצמן ועל ילדיהן.
עוד באתר:
בעמוקה שמעו הנשים על הסגולה המפורסמת לזיווגים למתפללים על ציונו של התנא יונתן בן עוזיאל. רובן של הנשים, שעדיין מצפות להקים בית נאמן בישראל, עלו על גג הציון והקיפו אותו שבע פעמים, תוך קריאת מזמור כ"ג בתהילים – "מזמור לדוד, ה' רועי, לא אחסר". הרב קרוצ'י תקע בשופרות וערך תפילת 'מי שברך' למשתתפות.
בטבריה עלתה הקבוצה לקברו של הרמב"ם ולמקום ציונו של השל"ה הקדוש, שם נשאו את תפילת השל"ה בדמעות ובהתרגשות גדולה. הן כיוונו בליבן על ילדיהן, שילכו בדרך הישר ויבחרו באור היהדות ולא יטו אחר דרכו של האב המוסלמי העושה הכול על מנת להשאיר אותם מוסלמים לכל דבר.
אחת הנשים, שחלק מילדיה נותרו בכפר הערבי, התפללה בבכי וזעקה את המילים: "שיהיה זרעי וזרע זרעי עד עולם זרע כשר". עין לא נותרה יבשה למשמע תפילתה הנואשת של אם יהודייה על חינוך בניה.
המסע הסתיים בארוחת ערב, שבמהלכה חלקו המשתתפות את רשמיהן זו עם זו ועם הצוות המלווה אותן, ולא חסכו בתודות ובביטויים עד כמה תרמה להן הנסיעה. אחת המטופלות, שחולצה ממש באחרונה, ציינה שזה הביקור הראשון שלה בקברי צדיקים. אחרת הוסיפה שרק לאחרונה נודע לבתה שאביה ערבי, ובהיותה בקבר השל"ה חשה שאיננה בודדה בהתמודדות עם בתה.
המשתתפות שיבחו את צוות יד לאחים המסור המלווה אותן סביב מעגל השנה ומעגל החיים שלהן, ודואג לכל צרכיהן – הנפשיים, הפיזיים והרוחניים, ומרעיף עליהן שפע מכל הבחינות.
