פרשת הקרבנות: אשתי אשמה במצב שלי

פרשת הקרבנות מביאה אותנו לאנשים שמחפשים סביבם קרבנות להאשים בהם את הכשלונות שלהם. כולם אשמים, רק לא הם. גם אם זה נכון, איך זה מקדם אותם?! מנחם זיגלבוים הקואצ'ר החרדי בטור אימון אישי ישיר, בלי כפפות

"אשתי אשמה במצב שלי", כך אמר לי מתאמן פוטנציאלי בעשר הדקות הראשונות לפגישה הראשונה שלנו. הוא הטיל עליה את כישלונו במקום עבודתו, בהורות שלו, בחינוך ילדיו, בגובה משכורתו ועוד כהנה וכנהנה.

"נניח שאתה צודק", אמרתי לו, "אז למה אתה ממשיך לחיות איתה"?

עוד באתר:

דוח רפואי חושף

בסכנה! החטופים אביתר דוד ורום ברסלבסקי על סף קריסה

קובי אליה

לתקופת בין הזמנים

בשורה לציבור החרדי: חוף נפרד חדש נפתח

אבי יעקב

שיעור המרתק

איך אימהות בני ישיבה ישנות טוב בלילה? "שאלה דמגוגית"

פנחס בן זיו

צפו בתיעוד

זה לא דם: מי הכינרת הפכו לאדומים

פנחס בן זיו

הוא התפתל בתשובתו, ואני ניצלתי את ההזדמנות והוספתי להקשות: "ולמה אתה חושב שהיא אשמה בכישלונותיך? הרי אתה מודה שבסופו של דבר מדובר באי יכולות שלך. אז למה אתה מבזבז את זמנך בחיפוש אשמים במקום לצאת מהמקום הזה?".

פעמים רבות אנחנו נוטים להאשים את העולם שסביבנו. זה יכול להיות האישה או הבעל; יכול להיות הבוס במקום העבודה, הגיסה, ואולי גם 'מזל רע' ש'עשה' לנו שכן צר עין. כולם אשמים ואנחנו צודקים. נהדר. וכעת מה? נישאר בכישלונות שלנו כי יש לנו תירוצים מספיקים? מי 'מרוויח' מכך? בשיקול קר ומחושב, ההפסד הוא רק שלנו.

מחפשים צידוקים לשווא

לפעמים הכישלונות הם באמת שלנו, וכבר אין לנו את מי להאשים. באמת נורא. ואז אנחנו מוצאים את ההסברים והצידוקים הרצויים כדי 'להבין' את הכשלון ואת הדשדוש שלנו. על זה נאמר "על כל פשעים תכסה אהבה"; באהבת עצמנו אנחנו נוטים לסלוח לעצמנו על הכישלונות שלנו.

בין אם אנחנו 'אשמים' ובין אם אחרים 'אשמים' – התוצאה היא אחת: אנחנו נמצאים במקום לא טוב ואינו נכון לנו. יש לצאת משם.

ראוי אפוא לומר זאת בצורה בהירה ללא כחל ושרק: התירוצים הם מפלטם של חלשי האופי ורכי הלב שאינם מוכנים לקבל אחריות על עצמם ועל כישלונותיהם.

להתקדם, פשוט להתקדם

נשלחנו לעולם הזה עם 'ארגז כלים' מצוינים בדמות כישרונות, יכולות, תובנות ותכונות, לצד מטלות ומשימות. עלינו לעשות כל אשר ביכולתנו כדי לגדול, להתרחב ולהתפתח, הן בפן הרוחני, הן בפן הגשמי, הכלכלי, האישי, הזוגי או החברתי. קיבלנו את כל הכישורים והאפשרויות לבצע זאת, לצד האמונה בברכת שמים שתלווה את מעשינו ודפוס פעולתנו.

כבדות, עייפות, חוסר חשק או חוסר כוח מאפיינים לא מעט אנשים מאתנו, אבל חלילה לנו מלהציג את עצמנו ככאלה. לא נעים. אז אנחנו נוטים פעמים רבות להאשים את העולם שסביבנו. וכשההישגים שלנו אפסיים, אנחנו מגלגלים עיניים בצדקנות ואומרים "זה לא אני, זה הוא". כך אנחנו משקרים את עצמנו.

ראיתם פעם את מי הגשמים זורמים במורד הרחוב, ופתאום הם נתקלים באבן שחוסמת את דרכם? לשניה המים "מהססים" ולאחר מכן הם עוקפים מימין או משמאל, מלמעלה או מלמטה. הם פשוט מוצאים את הדרך לבד להתקדם.

במהלך החיים שלנו ניפגש לא מעט בגורמים 'אשמים' לעיכובים בצמיחה ובהתקדמות שלנו בחיינו, אבל הם לא תירוץ. צריך למצוא את הדרך להמשיך הלאה ולהתקדם. כי ההתקדמות, העשיה והפריצה קדימה, הם הדרך הבריאה
של החיים.

מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי, סופר ומרצה.
אם גם אתם רוצים לקבל כוח, הכוונה או פגישת אימון, תשלחו פשוט מייל לקביעת זמן לפגישה: [email protected]