לצאת לטייל בגן האמונה • לרגל שמחת המימונה

כ"ב בניסן תשע"ג, 02/04/13 08:53 עודכן: 22/01/25 13:41

א+

א-

לפני שנתיים וחצי בר"ה גיליתי אותו לראשונה, את הספר ״בגן האמונה׳. היה זה באותו ר"ה ארוך וכבד, שהיה חג בן שלושה ימים. היה לי הרבה זמן לקריאה ותפילה ומחשבה. בערך שעתיים לפני כניסת היום הקדוש הבנו שאבי יאלץ לשהות בחג באיכילוב, ככה בהחלטה של רגע ארגנו אימי ואני מקום לינה בדירת גמ"ח. מיטות של יהודי צדיק ששמו בריסטובסקי, מעבר לכביש מול מתחם איכילוב.
ארזנו את האוכל והכנו את עצמנו לבלות שם את החג. החג, שכאמור היה בן שלושה ימים וביום השלישי כלומר בשבת כבר ישבתי בבית הכנסת ללא חומר קריאה ואז הוא קפץ מול עיני. הספר הזה ״בגן האמונה״. קראתי אותו וקראתי בו באותה שבת ובכל החודשים הקשים שבאו אחריה. קראתי קטעים נבחרים לאבא ניסיתי לקרוא ולחזק גם את אמא. באורח פלא כשעזבנו והגענו הביתה וסיימנו לפרוק את חפצינו הוא התגלה בתוכם – הספר בגן האמונה כל הזמן הזה שעברנו מאשפוז באיכילוב לאשפוז בתל- השומר ואחרי כן לטיפול נמרץ בבילינסון הוא היה איתי. גם כשאבא עבר לשיקום בגדרה ולאחר מכן לדיאליזה באסף הרופא חזרתי וקראתי בו. הוא היה איתי וחיזק אותי. כשפרשתי ממקום עבודתי בירושלים ולאחר מכן כשהייתי מרותקת במשך חודש למיטה בשל ניתוח…

החלוקה לשלוש-דרגות האמונה שמצאתי שם חיזקו אותי בכל התלאות והייסורים שאבא עבר ואנחנו כל המשפחה איתו.

האחד: כל מה שקורה הוא מאת ה׳, נקודה. על זה אין וויכוח בכלל
השני: מה שה׳ עושה זה לטובה גם אם ברגע זה, זה לא נראה ככה בכלל
והשלישי: לכל דבר שקורה יש תכלית וצריך לחפש וּלהכיר את יד ה׳ בכל מה שקורה לי ובכל מה שעובר עלי. ובו ברגע שהבנתי או שחשבתי שהבנתי מה ה רוצה ממני בצרה הנוכחית או איפה עלי לקחת אחריות או מה לתקן, עלי לעשות תשובה על המקום ללא שהיות.

כן זה היה בשפה פשוטה ועממית תקציר דבריו של הרב בן הרוש מי שחיבר את הספר בגן האמונה ועוד ספרים רבים של תודה, תקווה, תפילה ואמונה.
חצי שנה מאוחר יותר בחג הפסח תשו כוחותיו של אבא. במשך כל ימי החג המשיך להאמין ולקוות שנמצאת לו תרופה באיזה מקום. הוא השביע אותנו שמיד אחרי החג ניקח אותו להתחיל טיפול שיציל את חייו וימנע סבל נוסף. כך באיסרו חג רץ איתו אחי למחלקת כלי דם באסף הרופא, דפק על השולחן ודרש שיתחילו בטיפול.
האמונה, כמו תמיד, החזיקה אותו, הרצון לחיות עוד בוקר כדי להניח תפילין, לחגוג עוד חג או שבת ולקום ליום ראשון ולקבל דבר מלכות חדש של השבוע הבא. לסיים אותו יום אחרי יום בהקפדה ובאמונה תמימה של יהודי חסידי ומאמין. כל אלו היו למעלה מבינתי. למעלה מטעם ודעת. רק כוחה של האמונה היוקדת הייתה שם.
חודש וקצת אחרי הפסח ההוא באשמורת הבוקר של כוח באייר הוא השיב נשמתו לְבורא העולם.
לאחר ששחרר אותנו ערב קודם לשמחת קישורי התנאים של נכדתו – אחייניתי – אתם תלכו תשמחו ואני אלך לנוח. וזאת בעיני הייתה צוואתו. אמונה זאת שמחה – שמחה היא אמונה.

סלחו לי מאזינות ומאזינים יקרים שהפרעתי כך את חג האמונה – או המימונה בלשון ערב בסיפור אישי נוגה זה. אבל זאת עבורי משמעותה של האמונה להמשיך להיות בתקווה, בשמחה וכמובן תפילה.
ולמען אלה שעוד זקוקים לספר הזה…
השכמתי בוקר אחד קייצי וחם במיוחד אחרי השבעה. נסעתי לאיכילוב, עליתי במדרגות המוכרות לבית הכנסת המפואר וההדור ונכנסתי לעזרת נשים שם. הנחתי אותו בדיוק במקום שהיה מונח הספר ״בגן האמונה״.