מחשב מסלול מחדש \ הרב נהוראי משה אלביליה

בעוד כ- 72 שעות בערך נצעד כולנו אל בית הכנסת, לקראת יום הדין, יום שבו יגזור הקב"ה מה יהיה עלינו ועל משפחתנו, ועל כל הנלווים אלינו במשך השנה החדשה. בחג מצווים אנו להיות שמחים ובטוחים כי הקב"ה יוציא לאור משפטנו ויחוס ויחמול עלינו, אך דא עקא ישנם אנשים שתוהים קצת האם עשינו תשובה מספקת? כיצד […]

אפרים דוד

כ"ז באלול תשע"ט, 27/09/19 08:22

א+

א-

הרמב"ם (רמב"ם הלכות הלכות תשובה פרק ג') מתאר מה קורה מדי שנה בשנה בשמים ביום הדין כך: "כָּל מִי שֶׁנִּחַם עַל הַמִּצְוֹת שֶׁעָשָׂה וְתָהָה עַל הַזְּכֻיּוֹת וְאָמַר בְּלִבּוֹ וּמַה הוֹעַלְתִּי בַּעֲשִׂיָּתָן הַלְוַאי לֹא עָשִׂיתִי אוֹתָן הֲרֵי זֶה אִבֵּד אֶת כֻּלָּן וְאֵין מַזְכִּירִים לוֹ שׁוּם זְכוּת בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר וְצִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם רִשְׁעוֹ, אֵין זֶה אֶלָּא בְּתוֹהֶה עַל הָרִאשׁוֹנוֹת. וּכְשֵׁם שֶׁשּׁוֹקְלִין זְכֻיּוֹת אָדָם וַעֲוֹנוֹתָיו בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ כָּךְ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה שׁוֹקְלִין עֲוֹנוֹת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבָּאֵי הָעוֹלָם עִם זְכֻיּוֹתָיו, בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מִי שֶׁנִּמְצָא צַדִּיק נֶחְתָּם לְחַיִּים. וּמִי שֶׁנִּמְצָא רָשָׁע נֶחְתָּם לְמִיתָה. וְהַבֵּינוֹנִי תּוֹלִין אוֹתוֹ עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים אִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה נֶחְתָּם לְחַיִּים וְאִם לָאו נֶחְתָּם לְמִיתָה".

אל לנו להרהר בעוצמת המצוות שבידינו, כי כוחם רב!! ועוד שבכך עלולים אנו לאבד את זכויותינו, אלא עלינו לייקר את המצוות שעמלנו עליהם ועם זאת לעשות תשובה אמיתית על חובותינו.

הגאון הרב דסלר זצ"ל מייעץ לנו בחכמתו עצה נפלאה לזכייה בדין (מכתב מאליהו – אלול, ראש השנה) וזה לשונו: "כדי לזכות לרחמים צריך להצטרף אל הכלל , כי הרחמים הם רק עם הכלל, לכן, למתגאה יש סכנה גדולה ביום הדין, אפילו בעניני עוה"ז כי איננו נידון במידת הרחמים, אלא במידת הדין הקשה, ולא עוד, אלא אפילו מי שמצטיין מחבריו, ועל ידי זה נפרד מהם באיזה בחינה, כבר נידון לבדו בלי צירוף אל הכלל, ומצב כזה הינו סכנה גדולה עבורו!

וז"ל הזוהר (ח"ב מד:) "ומה לעשות לך, היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא, יומא דא דכל בני עלמא קיימין בדינא (ראש השנה), אמר לה: אי אצטרך לך לגבי מלכא עילאה על עובדין די בידך ותאמר "בתוך עמי אנכי יושבת… בשעתא דדינא… אינון דאשתמודעין ורשימין בלחודייהו, אף על גב דזכאין אינון, אתפסין בקדמיתא, ועל דא לא בעי לאיניש לאתפרשא מבין עמא לעולם. דבכל זימני רחמי דקב"ה על עמא כולהו כחד… ובגיני כך אמרה בתוך עמי אנכי יושבת".

פירוש: הנביא אומר לאישה השונמית –האם תצטרכי שאמליץ עליך אצל הקב"ה על החטאים שבידיך? וענתה על כך האישה השונמית: "בתוך עמי אנוכי יושבת" משום שבשעה שהקב"ה יושב על כיסא דין, באים לפניו כל המצוות והחובות של האדם, אע"פ שפעמים האדם יוצא זכאי, נתפס על החטאים הראשונים, וע"כ לא יפרוש האדם מזכות הכלל כי הקב"ה נותן רחמים על עם ישראל כולם כאיש אחד.

נורא ואיום! השונמית לא חפצה שיתפלל עבורה אלישע הנביא להצילה מדין ראש השנה, משום שעל ידי תפילת הנביא תהיה מצויינת, וממילא לא תהא מצטרפת לזכות הכלל". וכו'.. אפילו האישה השונמית לא בחרה בתפילת הנביא, אלא סמכה ובטחה יותר בכח תפילת הציבור ואחדותו.
ועוד ממשיך הרב דסלר: "ואיך נדבק עצמנו אל הכלל?
אם נצטרף אל הציבור בהתחזקות בתורה, אם כולנו נצרף את כוחותינו, וכולנו נסייע איש בידי חבירו באהבת רעים להיות יחד למבצר חזק לעלות במעלות התורה בלימוד ובמעשה, ונשים יחד כל שאיפותינו לתורה ולעבודת ה', ונתדבק בזה בכל לבבנו, כי הם חיינו, וזולת זה אין רשות אחרת כלל, אז בזכות המבצר הכללי הזה, נזכה לרחמים שלא נגמרו ונצא זכאים בדין". ע"כ.

ונסיים במעשה נפלא שיתן לנו קצת פרספקטיבה חדשה לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה (עלון מעיין השבוע, פרשת כי תבא):
"הפסיכולוג החרדי הנודע ר' שלמה הופמן זצ"ל, היה רגיל לספר בימים אלו סיפור מרגש שאירע לו בימי בחרותו. בשנותיו הראשונות בישיבת חברון, בעודו הולך במסדרון מהורהר, חלף לידו ראש הישיבה הגאון ר' יחזקאל סרנא זצ"ל ושאלו: מדוע הנך עצוב ורציני כל כך? מכיון שעכשיו אלו ימי הדין, ר"ה מתקרב, ומי יכול להצליח במלאכת התשובה? והרי הרמב"ם כתב שתשובתו של האדם אינה מתקבלת "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לחטאו", וכי יש מאיתנו שיכול לעמוד בכך?!

ר' יחזקאל מביט בו, ומרים את קולו:
"מדוע אתה מחמיר כשיטת הרמב"ם? והרי אנו מקילים כשיטת רבינו יונה הסובר שעיקר התשובה הוא "שיתייצב באדם על דרך טוב", ומרגע שהאדם מתייצב על דרך טוב, נחשב לבעל תשובה גמור, ואז הוסיף ר' יחזקאל משפט ששינה את חיי מן הקצה אל הקצה: בא ואספר לך מה ששמעתי מהסבא מסלבודקא ששמע מגאון המוסר ר' ישראל מסלנט מהו "מתייצב על דרך טוב".

משל למה הדבר דומה: ראובן עומד ביציאה מירושלים כשמטרת נסיעתו העיר בני ברק. לפני יציאתו סיפרו לו שמשך זמן הנסיעה הוא כארבעים דקות. לאחר נסיעה של כארבעים דקות, כשב"ב אינה באופק, הוא עוצר את מכוניתו , ושואל עובר אורח היכן זה ב"ב? הלא מביט בו בתימהון בני ברק??? הלא אתה בכיוון ההפוך לעבר דרום הארץ. אומר ר' ישראל מסלנט. באותו רגע שבו האדם מסובב את ההגה לכיוון היעד שאליו היה אמור להגיע, כבר מאותו השנייה נחשב שהוא 'מתייצב על דרך טוב'. למרות שהוא עדיין רחוק מהיעד עצם השינוי נחשב לתשובה גמורה.

סיים ר' יחזקאל והביט בעיניו הטהורות בנער המבולבל: אתה חושב שבתוך ימים ספורות אדם יכול לחזור? זו טעות! תשובה לא עושים ברגע אחד, תשובה זהו תהליך ארוך , החוכמה לדעת שלא משנה כמה ארוכה תהיה הדרך עצם זה שעלית על המסלול – זה רצוי לה' יתברך…

ולכן אחים יקרים ואהובים, נדע כולנו שעצם הסיבוב, המחשבה על שינוי הכיוון, זה משנה לנו את הפאזה, להיות טובים יותר לקראת יום הדין הבעל"ט.
"כי שמע אלוקים אל קול הנער באשר הוא שם"…
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
ושנה טובה ומתוקה כדבש!!!
אמן ואמן.

—
המאמר נכתב לרפואת:
יונתן בן ספיר רעיה הי"ו
דוד בן שמחה הי"ו.
יפה בת זוהרה תח'י.
בתושח"י