"כי גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה. לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם.." (לב, כח-כט)
פעמים עומד האדם, ומתפתל בהתלבטויות שונות, ואינו יודע כיצד לכלכל את צעדיו: האם מעשה פלוני הוא דבר חיובי, הנובע מצד "יצר הטוב", או שמא דבר שלילי ורק "יצר הרע" מפתה אותי לכך? רעיון זה שעולה בדעתי, טוב הוא או רע? מי הכניס בי מחשבה, זאת?
רבינו האלשיך זצ"ל מבאר כי ההתלבטויות והספיקות הללו יבואו על פתרונן לאחר שאכן יוצא הדבר והרעיון אל הפועל, או אז יכיר האדם האם מחשבתו היתה באמת ממקור טהור או ח״ו להיפך. וזה מבחן התוצאה: אם לאחר המעשה ממלאים את האדם רגשי חרטה ואשמה, אות היא כי ה"יצר הרע" הוא זה שדחף אותו לעשות מה שעשה, אבל אם מרגיש סיפוק ושלימות בנפשו, ועדיין רואה כי עשה מעשה טוב, יידע כי ה"יצר טוב" בלבד היה עמו במחשבה ובעצה.
כותב רבינו יוסף חיים זצ"ל לאור הדברים, פירש אחי מורנו רבי משה חיים זצ"ל את הכתוב שלפנינו: "כי גוי אובד עצות המה" – כאשר היצר הרע מעלה על מחשבותינו לעשות מעשים רעים, ומנסה לשכנע אותנו כאילו יש בהם תועלת חיובית, "ואין בהם תבונה" להכיר ששורש הרעיונות הללו הועלו על-ידי הרצונות החומריים. או אז "לו חכמו ישכילו זאת", אם היו חכמים היו יכולים להשכיל בדבר זה, והיאך? "יבינו לאחריתם", לאחר שעשו מה שעשו, יתבוננו ויבחנו את עצמם, האם לבם מתחרט על המעשים, כך יוכלו להסיק בוודאות, כי הלכו שבי אחר יצר הרע.
עוד באתר:
—
"לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם" (לב',כט')
מבאר רבינו יוסף חיים זצ"ל בספרו "אדרת אליהו" כידוע בין ישראל והעמים ישנה חלוקה ברורה במערכת ימי השבוע. רוב העולם עושים את יום שביתתם בתחילת השבוע – ביום ראשון, אבל בני ישראל שובתים ביום השביעי, יום שבת לה' אותו אנו מצווים לעשותו יום מנוחה ושביתה, השביתה בסוף השבוע מורה על כלל מהלך העולם, אשר מובטחים אנחנו ב״אחרית הימים״ לזכות ל׳׳יום שכולו שבת ומנוחה", ואחריתנו תצליח מאוד בשלוה במלכות ובגדולה. לפני השבת עוברים אנו ששת ימי חול, ששה ימים של מלאכה ויגיעה, וביום השביעי – מגיע זמן המנוחה, כך גם ימי הגלות הארוכה, מוליכים בסופו של דבר אל הגאולה השלמה, ואין לנו להצטער או להתייאש מן הטובה, כי סוף הכבוד לבוא. לא כן אומות העולם: קבעו לעצמם יום שביתה בתחילת מערכת ימי השבוע – ללמדנו, כי שליטתם וממשלתם בעולם היא רק בתחילה, אבל באחרית הימים קרנם תרד עד עפר, וישראל ימלכו על כל העולם. וכך פירשו חז״ל את דבריו של יעקב אבינו לעשו: ״יעבור נא אדוני לפני עבדו… עד אשר אבוא אל אדוני שעירה״(בראשית לג, יד), שהוא רמז למהלך הנהגת העולם, כאשר בני עשו שולטים ובני ישראל מתנהלים לאיטם ומתקנים עצמם בגלות הארוכה, ואז יבוא יומם הטוב לתקן עולם במלכות ש-ד-י.
'לו חכמו ישכילו זאת' – מילת "זאת" היא כינוי לשבת־קודש [עיין ויק"ר אחרי מות,) החכמים והמשכילים מצליחים לדעת למה ניתנה לנו השבת בסוף ימי השבוע, וממילא ׳יבינו לאחריתם׳, את הטובה הגדולה ומנוחת השלווה המצפה לנו באחרית הימים, במהרה בימינו אמן.
שבת שלום ומבורך!
–
לע"נ מו"א ר' יוסף בן סעדה ז"ל.
