צמיחה בפרשה: תולדות \ הרב אסף דפנה

ישנו משפט שאומר: הכאב הוא זמני, אך הכניעה היא נצחית.
בפרשת תולדות, לאחר 20 שנות צפיה, נכנסת רבקה אמנו להריון.
ולמרבה הפלא, היינו מצפים שהיא תשמח עד הרקיע.
ואילו לאחר שהבנים "מתרוצצים בקרבה"
היא דורשת את ה' בטענה
"למה זה אנכי"?
והשאלה היא, למה היא שואלת למה?
הרי סוף סוף זכית לילדים מה יש להתלונן?
אולי אפשר להבין זאת, לפי החידוש הגדול של אדמו"ר הזקן בספר התניא.
אדמו"ר הזקן מסביר,
שלכל אחד מאיתנו יש נפש אלוקית ונפש בהמית.
והן "מתרוצצות בקרבנו".
כל אחת רוצה לשלוט.
ומוסבר שם, שמאד יכול להיות, שגם לאחר שנים של מאבקים עיקשים, עדיין הנפשות "יתרוצצו ויאבקו בקרבנו".
ללא יכולת הכרעה של הנפש האלוקית.
ואם זה כך שואל האדם למה זה אנכי?
למה לי להלחם אם אין באפשרותי לנצח באופן מוחלט?
ואחת התשובות היא, מכיוון שעצם המאבק גורם הרבה נחת רוח למעלה.
ושידע לו האדם, שבשביל זה ירדה נשמתו, להלחם! נקודה.
ואולי זה מה שכאב לרבקה, "למה זה אנכי"? מדוע ריבונו של עולם
המאבק לא נגמר בהכרעה.
והתשובה היא: כי זו בדיוק השליחות, להילחם.
וכמו שראינו שמי שנלחמה בעשו והרסה לו את התכניות בצורה הגדולה ביותר היתה רבקה.
צריך לדעת שהחיים הם לא גן שעשועים.
וכאשר מבינים את חשיבות המאבק, ולוקחים בחשבון שהוא יכול להיות הרבה יותר ארוך ממה שציפינו.
אז מוכנים ובאים עם כוחות.
ואפשר לצמוח בחיים מכל דבר.
עד שבאמת יהיה הנצחון האמיתי והשלם.
בגאולה האמיתית והשלמה תכף ומיד ממש!
הרב אסף דפנה
לרפואת אברהם אהרן בן גאולה
ולעילוי נשמת חביב יצחק בן אירן.