ביום כ"ז בכסלו תשי"א קבעה מועצת הרבנות הראשית לישראל לציין בכל שנה את יום צום עשרה בטבת כיום "הקדיש הכללי". יום זה נועד לאפשר לקרובי הנספים בשואה שיום פטירתם לא נודע לנהוג במנהגי יום היארצייט של הנפטרים: להדליק נרות נשמה, לומר קדיש וללמוד משניות לעילוי נשמות הנספים.
על פי ההלכה, אם לא יודע יום הפטירה, קרוב המשפחה צריך לקובע לו יום מיוחד בשנה בו יאמר קדיש ועל כן נקבע יום זה לדורות כיום הקדיש הכללי לזכר הנרצחים. בנוסף, על פי תקנת הרבנות הראשית, בבתי הכנסת לאחר קריאת התורה שבתפילת שחרית, אומרים את תפילת אל מלא רחמים לזכרם של חללי השואה וכן נוהגים ללמוד משניות ולהדליק נר זיכרון לעילוי נשמתם ולהקדיש את הלימוד בבתי הכנסת והמדרש לעילוי נשמתם של מילוני חללי השואה הי"ד.
