מזבח הרצונות – פרשת ויקרא \ הרב נהוראי משה אלביליה

הוורט החסידי הנלמד מהרמב"ן, ואיך כל זה קשור לאמונה בה' יתברך? – הרב נהוראי משה אלביליה עם דברים נפלאים לפרשת השבוע 'ויקרא'

ישראל רובין

ב' בניסן תש"פ, 27/03/20 07:05

א+

א-

פרשת ויקרא

ב"ה ובס"ד מתחילים אנו השבת חומש חדש, בפרשה מאלפת שפותחת את הענין של הקרבנות, אומרת לנו התורה הקדושה בפרשה (א,ט): "וְקִרְבּ֥וֹ וּכְרָעָ֖יו יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֤ן אֶת־הַכֹּל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֛ה אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיח֖וֹחַ לַֽיהוָֹֽה".

וכתב הרמב"ן בביאור פסוק זה:

"ויותר ראוי לשמוע הטעם שאומרים בהם, כי בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשבה ובדבור ובמעשה, צוה השם כי כאשר יחטא יביא קרבן, יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה, ויתודה בפיו כנגד הדבור, וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאוה, והכרעים כנגד ידיו ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו, ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו, כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלהיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש, וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו, והמנות להחיות בהן מורי התורה שיתפללו עליו. וקרבן התמיד, בעבור שלא ינצלו הרבים מחטוא תמיד. ואלה דברים מתקבלים מושכים את הלב כדברי אגדה".

יש בדברי הרמב"ן הרבה מוסר השכל…

אדם חי בעולם שמונים – תשעים שנה לכל הפחות ויש כאלה שהקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו זיכה אותם ליותר, ומשתדל בכל מאודו לקיים רצון בוראו, בזמן שבית המקדש היה קיים והיו מקריבים קרבנות אדם היה עובר עבירה היה מתחייב להביא קרבן לבית המקדש לכפרתו, וצופה במעשי הכהן לקרבן, סומך את ידיו עליו ומתוודה בפה, ועושה הכהן את שאר המלאכות, אומר הרמב"ן ברגעים אלו אתה מעלה עם הכבש גם את כל הרצונות שלך "כלי המחשבה והתאווה", אתה מעלה אותם לקב"ה, אתה לא אותו אדם שנכנס לבית המקדש וכרגע יוצא ממנו, אתה אדם חדש!, זבחת את כל הרצונות שלך ואת התאוות שלך, לולי חסדי הבורא הגדולים ביותר היום אתה היית לא שווה כלום, כי הקרבן היה אמור להיות "נפש תחת נפש", אך אתה באת להקריב את הקרבן בבית המקדש כי הכרת בטעותך, שיש מישהו מעליך..

אך אחרי כל זאת מה יהיה היום?

מה נענה אנחנו היום?

מה נשאר לנו לצערנו בתקופה כל כך קשה, שיד המשחית מכה בכל פינה ברחבי הגלובוס, בגלל אותו נגיף קטנטן שבקושי רואים אותו?

א – מ – ו – נ – ה !!!! [חוץ ממה שכתב מרן שר התורה שליט"א "שיש להתחזק בלשון הרע", לעצירת המגיפה].

זה התרופה שלנו, זה מה שהציל את אבותינו באינקוויזיציה בספרד של אותם ימים, במסעות הצלב, ברדיפות, בהשמצות, ובהכפשות, שהיו מנת חלקנו בכל הדורות, תמיד קמנו והרמנו את הראש מעל המים, וידענו איך לעשות זאת, כי ידענו שיש לנו אבא שבשמים שאנו צריכים להכיר אותו קצת יותר טוב ממה שאנו חושבים וממה שאנו בטוחים שאנחנו !!!!.

ולא בכדי גם הרמב"ן עצמו כתב במקום אחר (סוף פרשת בא, בד"ה "ומן הניסים"): "שאין לאדם חלק בתורת משה עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם".

ועוד הביא גם הרמב"ם זצוק"ל בחתימת פירוש המשניות למסכת ברכות: "אשר כונתי כשיבוא זכר דבר בענין האמונה לבאר בו מעט כי יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו".

"יותר מכל אשר אלמדהו"…

יותר חשוב ללמד את תלמידי שיעור באמונה מאשר…

מי כותב זאת?, הרמב"ם!!!, הייתם מאמינים?.

סיפר הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א (זמירות לשבת קודש, באר החיים, אדר תש"פ, עמוד רכב'):

"פעם נכנס המגיד מישרים הגאון ר' שלום שבדרון זצ"ל אל ביתו של המשגיח הגאון ר' יחזקאל לווינשטיין זצ"ל, וראהו היאך שהוא מלא שימחה עילאה, וישאלהו ר' שלום לשמחה מה זו עושה, פתח ר"י וסיפר לו, שבשנים מקדם היה משמש כמשגיח בישיבת מיר שבליטא, ומחמת הדחקות והעניות ששררה שם היה מילתא דשכיחא שלא קיבל את משכורתו הזעומה בסוף החודש, ובכהאי גוונא היה מתחזק באמונתו ומתפרנס מאמונתו, וכמו שנאמר "שכן ארץ ורעה אמונה", זה עתה לאחר שעליתי לארץ הקודש הציע לי הגאון ר' יוסף שלמה כהנמן זצ"ל גאב"ד פונוביז' שאבוא לשמש כמשגיח בישיבתו, והבטיח לי מתן שכרו בצידו בעין יפה, באותה שעה שקלתי לקבל את המשרה, אך חששתי תמיד מה יהא עם האמונה, כי לתומי חשבתי שהוא משופע בנכסים ואין אצלו מחסור של כסף, ואם ישלם לי את המשכורת מדי 'חודש בחודשו', לא אזכה עוד לסמוך ולבטוח בהשי"ת, אך עתה שמח אני, שהרי הנני נמצא כבר שמונה חודשים בעבודתי ב'ישיבה', ובינתיים, כל משכורתי הוא מ'אמונה' כמו בליטא… לכן אין קץ לשמחתי, כי איך לא אשמח כמוצא שלל רב על שחזרתי לחיות מאמונה???

מבהיל הרעיון! והלוואי שנגיע אולי במקצת, לדרגה נשגבת זו!!!.

המאמר נכתב לרפואת והצלחת:

בני יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

דוד בן שמחה הי"ו.

יפה בת זוהרה תחי'.